שנים בלי דמעה...
שלום... אני חדש בפורום הזה, ובכלל בפורומים של תפוז. בגיל 21 עזבתי את הצבא על דעת עצמי. כל מה שעניין אותי היה, לחזור לחברה, לגיטרה, ולסמים... ואכן עשיתי כך, עזבתי את הצבא, עשיתי הצגות לקב"ן, והוא שיחרר אותי מיידית, וחזרתי הביתה. יש לציין שאני בא ממשפחה של ניצולי שואה, אני דור 3... סבתא וסבא שלי היו בשואה... אמא שלי היא רומניה שמזכירה קצת את האמא של אלכס מאלכס חולה אהבה. חונקת מאהבה. וכן, הכנסתי את הגראס לבית משפחתי, ויחד עם זה את כל החברים הטובים שבאמת אהבתי, ויותר, אהבתי לעשות עליהם דאווינים עם הגיטרה ועם השירים שכתבתי בהשראת הסאטלות מהעישונים. אחחח, זאת הייתה תקופה, שהייתי שם את גופי על המזבח כאן ועכשיו רק כדי לטעום ממנה עוד פעם אחת... יום אחד העיפו אותי ההורים מהבית, ואז עזבתי... לא חזרתי, עברתי לגור עם שותפים תקופה, ואיתם לא הסתדרתי בכלל... עברתי לת"א, שם מצאתי דירת חדר וחייתי שם כמה שנים. יום אחד, בגיל 24, עצמתי את העיניים, וריאית איש נכה מתקרב אליי... יכולתי לראות אותו בבירור... יצאתי מהבית, ולכל מקום שהלכתי, אם זה לבית קפה, או אם זה סתם ברחוב, ראיתי אנשים נכים עוברים אל מולי. המצב הבהיל אותי עד מאוד... וככה זה נמשך כמה ימים. וכהרגלי, שאלתי את אלוהים, "מה אתה רוצה ממני?", "מה אתה מנסה להגיד לי?"... ולהפתעתי, הוא גם ענה לי... התחלתי לשמוע קולות בתוך הבית... ישבתי בסלון, ומישהו דיבר במטבח... הלכתי למטבח, ומישהו דיבר מהסלון... שככה יהיה לי טוב, נבהלתי, וברחתי מהבית... חזרתי עם הזנב בין הרגליים לבית הוריי.... מושפל וכואב. עם הזמן... היו לי חלומות מזוויעים, ובוקר אחד שקמתי מהשינה וכולי התחלתי לבכות, אבא שלי לקח אותי לבית חולים תל השומר, למחלקה הפסיכיאטרית... הם שמעו מה שהוא סיפר להם, ומיד אישפזו אותי... מאז, אובחנתי כחולה סכיזופרניה פרנואידית... מאז קרו הרבה מקרים דומים, כגון קולות ששמעתי באמצע שהלכתי ברחוב, וכל מיני דברים מוזרים אחרים שלא כל כך נעים לי לפרט עליהם בפורום הזה... אבל דברים קרו, ואני יוצא מאשפוז ונכנס לאשפוז. כיום אני מקבל אחת לחודש זריקה עם תרופה בשם קלופסיקול דיפו 200 מ"ל... אני מנסה לתפקד כבנאדם רגיל... מנסה לעבוד, מנסה לשמור על הקשר הזוגי שלי, שהולך ומתמוטט מיום ליום, ומנסה בכללי לנהל חיים נורמאטיביים. השאלה שלי היא, איך לעזאזל בנאדם כמוני יכול להסתדר בג'ונגל הזה שנקרא "החיים"?... כמה שאני לא מנסה, אני לא מצליח להגיע לעבודות נורמאליות, תמיד אני הולך על עבודות שחורות שרק לשם יקבלו בנאדם כמוני?, וזאת למרות שלמדתי במכללה את תחום המחשבים (טכנאי רשתות), איך אני אמור להחזיק קשר רומנטי כאשר כולי מסוגר בעצמי ולא מצליח לפתוח בשיחה נורמאלית עם בת זוגתי? תודה, ניב ציון...
שלום... אני חדש בפורום הזה, ובכלל בפורומים של תפוז. בגיל 21 עזבתי את הצבא על דעת עצמי. כל מה שעניין אותי היה, לחזור לחברה, לגיטרה, ולסמים... ואכן עשיתי כך, עזבתי את הצבא, עשיתי הצגות לקב"ן, והוא שיחרר אותי מיידית, וחזרתי הביתה. יש לציין שאני בא ממשפחה של ניצולי שואה, אני דור 3... סבתא וסבא שלי היו בשואה... אמא שלי היא רומניה שמזכירה קצת את האמא של אלכס מאלכס חולה אהבה. חונקת מאהבה. וכן, הכנסתי את הגראס לבית משפחתי, ויחד עם זה את כל החברים הטובים שבאמת אהבתי, ויותר, אהבתי לעשות עליהם דאווינים עם הגיטרה ועם השירים שכתבתי בהשראת הסאטלות מהעישונים. אחחח, זאת הייתה תקופה, שהייתי שם את גופי על המזבח כאן ועכשיו רק כדי לטעום ממנה עוד פעם אחת... יום אחד העיפו אותי ההורים מהבית, ואז עזבתי... לא חזרתי, עברתי לגור עם שותפים תקופה, ואיתם לא הסתדרתי בכלל... עברתי לת"א, שם מצאתי דירת חדר וחייתי שם כמה שנים. יום אחד, בגיל 24, עצמתי את העיניים, וריאית איש נכה מתקרב אליי... יכולתי לראות אותו בבירור... יצאתי מהבית, ולכל מקום שהלכתי, אם זה לבית קפה, או אם זה סתם ברחוב, ראיתי אנשים נכים עוברים אל מולי. המצב הבהיל אותי עד מאוד... וככה זה נמשך כמה ימים. וכהרגלי, שאלתי את אלוהים, "מה אתה רוצה ממני?", "מה אתה מנסה להגיד לי?"... ולהפתעתי, הוא גם ענה לי... התחלתי לשמוע קולות בתוך הבית... ישבתי בסלון, ומישהו דיבר במטבח... הלכתי למטבח, ומישהו דיבר מהסלון... שככה יהיה לי טוב, נבהלתי, וברחתי מהבית... חזרתי עם הזנב בין הרגליים לבית הוריי.... מושפל וכואב. עם הזמן... היו לי חלומות מזוויעים, ובוקר אחד שקמתי מהשינה וכולי התחלתי לבכות, אבא שלי לקח אותי לבית חולים תל השומר, למחלקה הפסיכיאטרית... הם שמעו מה שהוא סיפר להם, ומיד אישפזו אותי... מאז, אובחנתי כחולה סכיזופרניה פרנואידית... מאז קרו הרבה מקרים דומים, כגון קולות ששמעתי באמצע שהלכתי ברחוב, וכל מיני דברים מוזרים אחרים שלא כל כך נעים לי לפרט עליהם בפורום הזה... אבל דברים קרו, ואני יוצא מאשפוז ונכנס לאשפוז. כיום אני מקבל אחת לחודש זריקה עם תרופה בשם קלופסיקול דיפו 200 מ"ל... אני מנסה לתפקד כבנאדם רגיל... מנסה לעבוד, מנסה לשמור על הקשר הזוגי שלי, שהולך ומתמוטט מיום ליום, ומנסה בכללי לנהל חיים נורמאטיביים. השאלה שלי היא, איך לעזאזל בנאדם כמוני יכול להסתדר בג'ונגל הזה שנקרא "החיים"?... כמה שאני לא מנסה, אני לא מצליח להגיע לעבודות נורמאליות, תמיד אני הולך על עבודות שחורות שרק לשם יקבלו בנאדם כמוני?, וזאת למרות שלמדתי במכללה את תחום המחשבים (טכנאי רשתות), איך אני אמור להחזיק קשר רומנטי כאשר כולי מסוגר בעצמי ולא מצליח לפתוח בשיחה נורמאלית עם בת זוגתי? תודה, ניב ציון...