שניים ללא שם ואחד עם

[לאונרדו יודע]

שניים ללא שם ואחד עם

צעקה שאיש לא ישמע לחש שאיש לא יתעלם מהכאב שחודר לתוך חדרי הלב המתמלאים ונסתמים שקט המפלח את הליל וקצף שצף של המולת היום אשר מוביל מיד אל ליל וחוזר חלילה ילד שהיה ושאינו איש שעודנו ומחזיק בילדה שכה ממך מצפה ואתה בורח אל מחוזות שיש בהם צעקות שנשמעות אל המרחק שיש בהם לבבות שאוחזים בדש הבגד וביד בשיפור המתמיד מבעד למשקפיים מחכה לך מבט שכל-כך רוצה ואתה פה ולא תדע אם לא יכווין זאת הגורל השקט יפלח שגעונך השגעון ישקיט את מצפונך וקצות אצבעותיך יזעקו לרוח ונעימות גברית

השמש חיבקה אותי חיבקה כלכך חזק עד שלא יכולתי יותר ונחנקתי נחנקתי כלכך חלש שאף כוכב לא שמע ומבטים נשארו בדיוק איפה שהם הם שהביאו אותי לכאן לפני שנים שרצו לעשות טוב בעולם הזה העולם שאני אולי חלק ממנו ואולי הוא חלק מהאני שמתרחק מעמק השפיות

שליטה צליל של מחשבה מהדהדת שוב ושוב ולא נותנת מנוח שאון העיר לא חדל והשקט נבלע בטרטור של מכשירים כל החפצים שנאגרים וממלאים את הרצפה, את השולחן ואת כל המרווח לנשימה שאמור היה להיות כאן מתישהו כל הדברים הטובים מונחים בצד והמרעילים מבצבצים להם ומזכירים את החטאים את המחסור ואת עצמך ששכחת כל הגופות שעומדות מדברות מרוחות על הכביש בסיוט שלך כשתאבד קצת שליטה על החיים שהיו שלך ומסרת או שמא לא היו שלך מעולם

 

[J eri]

קצת יותר מדי בשבילי ../images/Emo178.gif

ובכל זאת... אתה כותב יפה, מהלב - מרגישים אותך ואת המחשבות עטופות יפה תחת נייר עטיפה בשם שיר.

 

[מורן א]

../images/Emo42.gifעמק של שפיות

מצאתי את עצמי בשיר השני, אולי בגלל השמש. יפה.

 

[Harry the Bloody]

כל פעם שאני רואה דבר פרי עטך

אני נזכר בשיר שלך על המכנסיים האדומים שמעולם לא הגבתי עליו, וכל כך הזדהיתי איתו. אני לא אדבר עליו עכשיו, אני מעדיף להתייחס לשירים האלה: גם אני, כמו מורן, מצאתי את עצמי בשיר השני (וגם בשלישי). בשיר השני בלטה מאוד הבדידות. מתואר עולם גדול, רחב, מחבק ומאיר, והדובר בשיר נפגע ממנו. משום מה, ויכול מאוד להיות שלא ראית את זה בשיר/לא רצית להביע את זה כשכתבת אותו, השמש המחבקת חיברה אותי לאהבה, והרגשתי שהדובר בשיר פשוט לא יודע להתמודד עם אהבה שהוא מקבל, לא מצליח לתפוס את הטוב שמרעיפים עליו ובגלל זה הוא מרגיש רחוק מהעולם הזה. מצד אחר, הרגשתי שהדובר גם מאשים את העולם על סוג של עיוורון כלפי הצרות שלו, אני לא יודע אם אני מצודד בגישה זו או לא. "עמק השפיות" זה ביטוי חזק. הוא מחוז חפצו של הדובר, או שאולי הדובר פונה ממנו מרצונו? בכל אופן, אהבתי מאוד את היצירות שלך. ד"א, בקשר לשמות (או חוסר השמות) - עד כמה זה חשוב שיהיה לשם יצירה, לדעתכם? (אולי זה מקום לשרשור/הודעה חדשה, אבל מעניין אותי לדעת מתי אתם מעניקים ליצירה את שמה, אם בכלל)