שנה טובה בטרוף../images/Emo24.gif
אתה זה שאומר "אתם רואים בנו כובשים מרושעים ואנחנו חושבים שאתם מונעים על ידי שינאה, קנאות דתית ופאנטיות". זו לא הדעה שלי על כל פנים. אני חושבת שיש בשני הצדדים אנשים נפלאים שרוצים באמת שלום. פשוט בצד שלכם יש אחוז מאד גדול שלא מוכן לוויתורים ומנסה לדחות את העניין ולא מעניין אותו שבזמן הזה קורים דברים נוראים לשני הצדדים. לפני כמה שנים קראתי מחקר (זה היה בתקופה מאד אופטימית, אחרי אוסלו. אז היה איני שהיה לך חבר ערבי.
) שנעשה לנוער ערבים ויהודים ישראלים על איך משתקפת התדמית של כל צד בצד האחר. המסקנה הכי מעניינת לדעתי שיש תדמית שלילית אצל כל צד על האחר (ידוע), אבל אחוז הרואים שהצד השני שונא ומתעב אותם גדול יותר מהשנאה שיש לצד השני. (זה קיים בצד הערבי והיהודי כאחד). כלומר אני שונא אותך, אבל אני חושב שאתה שונא אותי יותר. אם תשאל אותי לדעתי, אני בטוחה שאם היו בודקים את העניין היום היו מגיעים לאותה תוצאה. יש שנאה, אבל אתה שונא אותי יותר. פצצת אוטובוסים, הרגת, גנבת... עכשיו אני מוכן שתחיה, אולי רחוק ממני. שתחיה בפלסטין שלך ותעזוב אותי לנפשי. אבל אתה לא מוכן להסתפק בפלסטין. אתה רוצה את חיפה, ת"א, ואילת... ומה אומר הערבי? אני לא סובל אותך. שלטת בי הרבה שנים, הרגת, רצחת. כלאת אותי בבית ע"י צוים צבאיים ומחסומים. מנעת ממני טיפול רפואי, סגרת לי בתי ספר ואונברסיטאות. אני רוצה שתעזוב אותי לנפשי. אבל מצד שני אתה פועל בדרכים לא נקיות. לא נותן אפשרות לשקט כשאתה עושה סיכולים ממוקדים ואז תטען: "אין לפנאטים האלה יכולת לשמור על סדר. אלה השותפים שלנו?" וכו וכו... שנאה תמיד תתקיים, העניין שצריך לרסן אותה ולא להרשות לצדדים שוליים בשני הצדדים לתת את הטון. (בטח תגיד לי עכשיו הצדדים השוליים שלכם זה חמאס וג'יהאד... וכל הבלה בלה שאתה חוזר עליו.זה לא נכון פשוט). בעניין החג, רמדאן זה לא חג. (יש בשרשור הזה התייחסות אליו. תקרא, זה יכול לעניין אותך. המוסלמים לא בחג בטרוף, יש לנו צום של חודש שהתחיל אתמול. זה מקביל לחג מתן תורה ביהדות. צמים לרגל התחלת ירידת הקוראן מהשמיים על ידי המלאך גבריאל לנביא מוחמד. בחודש הזה צמים מהשחר עד תפילת הערב. עד שש וחצי בערב. אחרי שעון החורף זה יהיה חמש וחצי. מרגישים אווירה חגיגית, בעיקר אצל אנשים דתיים. זה חודש מאד משפחתי. כל המשפחה יושבת ואוכלת יחד את ארוחת שבירת הצום. יש תפילה מיוחדת לרמדאן. היא נעשית במניין במסגד, אבל אפשר להתפלל בבית. אבל כמובן, הכיף במניין במסגד, במפגש החברתי. אני לא מתפללת כבר, התקלקלתי. אבל אולי אני אחזור מתישהו... זה חודש שבו אתה אמור לשכוח קצת מכל הדאגות שלך ולזכור את אלוהים ואת כל אלה שחסר להם. (אבל אצל הערבים לפעמים זה להפך, במקום שזה יהיה חודש של התנזרות ושל קדושה זה חודש של אוכל וקינוחים). אין חתונות בחודש הזה או שמחות אחרות (מעט מאד). ולידע כללי, אסורה הלחימה בחודש הזה. צום זו לא הימנעות מאוכל ושתייה. זו הימנעות פסיכולוגית מכל המעשים הרעים כמו: קללות, דיבה. מנסים כמה שאפשר להגיע להתפייסות ולהתפייס עם אנשים שרבת אתם במשך השנה. על כל פנים, אני חוזרת הביתה מוקדם יותר מהעבודה. מקצרים את השיעורים לשלושים וחמש דקות. שיעור שביעי מסתיים בשתים עשרה וחצי!!! אם יש שאלות אשמח לענות רמדאן כרים ושנה טובה לכולם