שנה

hopefully

New member
שנה

לפני שנה אימצתי לי כוכב, כוכב עגול, גדול, מאיר, כזה שיכול להכיל את אמא שלי - את החום, האהבה, המסירות, הנתינה. כוכב שתמיד נמצא שם בשבילי, כוכב שלא צריך לחפש, כי רק מרימים את העיניים והוא שם. לפני שנה אימצתי לי כוכב ומאז שאימצתי אותו אני יודעת בביטחון מלא ששוב לא אאבד את אמא. אני יודעת שהיא תהיה פה עוד הרבה אחרינו, תאיר את הדרך לכל מי שיזדקק לעזרה. ועכשיו, אחרי שנה, בתקופה של התחלות חדשות, של תקווה ואופטימיות, אני יודעת שהיא איתי, מביטה עלי מגבוה ומחייכת לעצמה, בטוחה שאני מצאתי את הדרך שלי.
 

little bony

New member
אני שמחה שמצאת את הדרך..

אצלי עברו כבר 13 שנים ואני עדיין אבודה.. בלי דרך.. בלי כלום..
 

לונה..

New member
אני אספר לך משהו.

מה שכתבת החזיר אותי בערך עשר שנים אחורה. כשהייתי בת 7, סבתא שלי נפטרה. אמא שלי ישבה במרפסת ובאתי אליה. היא הסתכלה בשמיים, וביחד דמיינו איך הכוכב הענק הזה באמצע הרקיע הוא בעצם הבית החדש של סבתא שלי. אמרתי לה: "תגידי, נראה לך שהיא פוגשת שם את סבא?" אז היא אמרה "אין לי מושג, אבל מתישהו גם אני אגיע לשם, ואני אפגוש אותה, וגם את, בעוד המון המון זמן." שמונה שנים אחר כך, היא הלכה לעשות איחוד משפחתי... הפואנטה היא, שאני עדיין ממשיכה להאמין בדרך זו או אחרת. אולי לא בזה שהיא באמת מתגוררת בכוכב הזה, אבל.. טוב לדעת שהיא קרובה, כך או כך. שמחה שמצאת אותה מחדש, ואם היא בטוחה שמצאת את הדרך, אז גם אני. שתהיה שנה טובה.
 
למעלה