שנה ראשונה

[נודדת בדרכים]

שנה ראשונה

היי...

הנה אוטוטו שנה שלמה. בשנה הזו הייתי במין מירוץ של לימודים וכל המסביב...הייתי בהמון הכחשות כדי לא לשקוע ולהתעסק בדבר הנורא הזה.

פתאום עכשיו חולפת לה שנה וכל הזכרונות חוזרים אליי...איפה הייתי לפני שנה ואיך זה היה ומה היה. קשה...

הדברים שהיו נראים לי חשובים לפני חודש פתאום לא חשובים יותר...אני בצומת דרכים, אבודה...לא מצליחה לקבל אף החלטה לכאן או לכאן...

מה יכול לעזור? איך עוברים את התקופה הנוראית הזאת? איך מצליחים לקבל החלטות בחיים ככה? איך ממלאים את החסר?

 

[אשבל1]

אני חושבת שאם יש אדם קרוב שרוצה לתמוך,

לעזור, שאת מעריכה את דעתו, לקבל עזרה זו , לאפשר לעצמך לשתף. ובנוגע לקבלת החלטות זה מאוד תלוי בדילמה, אם את לא בשלה לקבל החלטה, חשוב להתייעץ עם משפחה, אנשי מקצוע, חברים, וגם כאן נשמח להביע את דעתנו הלא מקצועית

.

 

[samsonite woman]

אולי להגיד לעצמך

שאת בסדר שאת מרגישה את הדברים האלה. שזה הגיוני להיות אבודה ושהדברים לא תמיד מסתדרים בפרק זמן שאנחנו חושבים שהם יסתדרו...לפעמים לוקח זמן עד שיום אחד קמים ומרגישים קצת יותר חזקים (לא שזה אומר שלא יהיו נפילות בהמשך)..פשוט לחמול על הילדה בתוכך שאיבדה את אמא שלה.