שנה עברה...
מחר אזכרה שנה לאבא שלי... בעצם עוד לא שנה.. 11 חודש. מוזר... עבר כל כך מהר... הספקתי להתחתן בלית ברירה (כי כבר קבענו תאריך לפני שנפטר ואי אפשר לדחות), והמשפחה עוברת דירה אחרי יותר מעשרים שנה שגרנו באותו בית, אחותי גם התגייסה. הכל בשנה אחת- מוות פתאומי, חתונה, דירה חדשה, וצבא. אז מחר האזכרה... כולם כנראה יהיו שם. אח"כ רוצים להקרין סרט על אבא שלי שאחותי ערכה. לא ממש בא לי לראות את הסרט הזה לפני כולם... ואף אחד לא מבין למה. גם שנת האבל הזאת תסתיים סוף סוף. ואפשר ללבוש בגדים חדשים ואפשר לשמוע מוזיקה בלי רגשות אשמה. וזהו. נהיה לבד. למרות שגם השנה היינו לבד. כולם חושבים שלנו הילדים זה קל. לאמא זה הקשה וצריך לתמוך בה. אם העזנו להתלונן, להגיד שקשה אז כולם עם מבטים אלינו... "צריך להיות חזקים לאמא". אז מחר האזכרה... ונכנסים לשנה נוספת. ואחר כך עוד שנה ועוד שנה. עד שנמות גם כן.
מחר אזכרה שנה לאבא שלי... בעצם עוד לא שנה.. 11 חודש. מוזר... עבר כל כך מהר... הספקתי להתחתן בלית ברירה (כי כבר קבענו תאריך לפני שנפטר ואי אפשר לדחות), והמשפחה עוברת דירה אחרי יותר מעשרים שנה שגרנו באותו בית, אחותי גם התגייסה. הכל בשנה אחת- מוות פתאומי, חתונה, דירה חדשה, וצבא. אז מחר האזכרה... כולם כנראה יהיו שם. אח"כ רוצים להקרין סרט על אבא שלי שאחותי ערכה. לא ממש בא לי לראות את הסרט הזה לפני כולם... ואף אחד לא מבין למה. גם שנת האבל הזאת תסתיים סוף סוף. ואפשר ללבוש בגדים חדשים ואפשר לשמוע מוזיקה בלי רגשות אשמה. וזהו. נהיה לבד. למרות שגם השנה היינו לבד. כולם חושבים שלנו הילדים זה קל. לאמא זה הקשה וצריך לתמוך בה. אם העזנו להתלונן, להגיד שקשה אז כולם עם מבטים אלינו... "צריך להיות חזקים לאמא". אז מחר האזכרה... ונכנסים לשנה נוספת. ואחר כך עוד שנה ועוד שנה. עד שנמות גם כן.