....
א. אנחנו מדברים על השטח של רצועת עזה במכלול. נכון, לא היו יישובים על אמדת גוש קטיף. בכלל, היו יישובים יהודיים בכל רחבי הארץ שאינם ועד, בצורה דומה לכך שהיו ישובים ערבים בכל הארץ שאינם עוד. אבל הנקודה כאן היא המכלול - אתה אם אתה רוצה שכל היישובים היהודים יהיו בשטח ישראל, תאלץ לקבל על עצמך מדינה דו-לאומית. שזה משהו שאני מניח שאתה לא רוצה. אז מה הפתרון? חזרה לגבולות 67', והקמת מדינה פלסטינית שבחלקה תשב על אדמות שמעולם לא היו בהן ישובים פלסטינים, כמו שמדינת ישראל יושבת על אדמות שלפני כן מעולם לא היו בהן ישובים יהודיים. ב. לפני הכל, אני אשמח אם תראה מאיפה הידע שלך על זה שאיזורים שהיו פעם התנחלויות, הפכו להיות אזורי שיגור ואימון. נתת כאן כמה דוגמאות בודדות למעשי נבלה בשטח, אבל היו עוד אזורים, ועוד ישובים (ובכלל, מסביב לרוב הישובים היתה רצועת שטח עבה "למען הבטחון"). אני משתמש בהיגיון שלי בשביל להמשיך את מה שאני אומר - סביר שבשאר האיזורים נבנים ישובים פלסטינים. למה? כי הם בני אדם שרוצים מקום לגור, וזה בא הרבה הרבה לפני טרור. לא טענתי מעולם שברחנו משם בשביל לתת מרחב לאוכלוסיה הצפופה, טענתי שברחנו בגלל לחצים פוליטיים כאלה ואחרים, ושכל התוכנית הזו היא ספין תקשורתי. אני שמח על כך שיושבי רצועת עזה, שבמשך שנים חיו במחנות פליטים צפופים בחלקם, ובערים צפופות בחלקם האחר, בזמן שהם רואים איך עם אחר מגדיל את שטח אדמתו באיזור ונהנה מתנאים טובים יותר, יכולים עכשיו להתפרש על יותר שטח. לומר שהחמאס עלה בגלל תוכנית ההתנתקות זו בדיחה. בפוליטיקה בכלל, ואצלנו בפרט, יש יותר זרמים, תככים ומעשים פוליטיים מאשר איך שהתקשורת מציגה את זה. חמאס לא עלה לשלטון בעקבות הסכמי אוסלו, אז היו קצת פינויים, אז היתה ניכרת "התכופפות" של מדינת ישראל מול הפלסטינים. חמאס גם לא עלה לשלטון אחרי הסכמי וואי וחברון. הוא עלה לשלטון בבחירות הראשונות שנעשו לאחר מותו של ערפאת, שהיה ועודנו גיבור לאומי פלסטיני - היחיד שאיחד את העם בצורה זו או אחרת. אחריו כל מה שנשאר היה הנהגה פלסטינית תככנית ומפולגת, שעסקה בעיקר במריבות פנימיות. אותה הנהגה שבמשך שנים הנהיגה את העם הפלסטיני ללא נקודות אור משמעותיות - במצב כזה ידידי, האופוזוציה תופסת את השלטון. ראה מקרה בגין ב-77'. אם נברח מיהודה ושומרון המצב לא ישתפר, במיוחד אם נמשיך לחזור לשם ולחטוף מנהיגים פלסטינים. צריך להגיע להסדר במסע ומתן ולתאם עם הרשות. נורא קל להגיד "אנחנו לא מדברים עם", ו"הם לא מכירים בנו", ולהחליש את כוחם של מנהיגים פלסטינים - זה לא עזר בכלום, כמו במקרה ערפאת. כאוס בגדה לא יעזור למצב הרבה, וזה משהו מאד מאד חשוב בתפישה שלי ושל רוב השמאל - התנתקות (/התכנסות) זו לא תשובה, זה לא פתרון. הידברות זה כן. כבר מישהו שגר שם באיזור העיד על קסאם שפגע באיזור התעשייה של אשקלון לפני, ויש שיפור הדרגתי איטי בטווח שלהם, והיה גם לפני ההתנתקות. לא דיברתי על הציבור הערבי בישראל ב-40 שנים האחרונות, אלא על הציבור הפלסטיני. המשך הכיבוש והישיבה בשטחים הכבושים לא מנע את הטרור, ככה שאני לא רואה את הטיעון הבטחוני כאן. נכון, היה טרור דו צדדי לפני קום המדינה - רציחות של ערבים ע"י יהודים, ושל יהודים ע"י ערבים. זה שספרי ההיסטוריה של משרד החינוך "שוכחים" את הצד היהודי בהריגה, לא מעלים את המציאות. זה שהם משטחים את הכל ל"הם היו רעים ורצו להרוג אותנו" לא משנה את ההיסטוריה, לפיה פרעות תרפ"ט למשל באו כנגד הבריטים (והוצע ליישוב היהודי להשתתף בהן לצד הכוח הערבי שלחם), ושהיו מקרים, בייחוד במלחמת העצמאות, של שחיטה הדדית. ככה זה בכל העולם כשיש שתי תנועות לאומניות שרוצות את אותו השטח.