שנה לאבחון
היום לפני שנה יצאתי רועדת מפגישת הסיכום עם ד"ר זימן. הסתכלתי עליך בעודך קופץ ומנפנף בידיך בהתרגשות ,כשאתה מביט בהנאה רבה באיזה פרח קטן וזניח,אומרת לעצמי בליבי שמעתה אתחיל לראות את העולם מזווית קצת אחרת – מהזוית שלך. משום מה הוקל לי ,כששמעתי את המילים פידידי נוס , היתה איזו תקווה ב 3 אותיות האחרונות ... תקווה ורגיעה אחרי תקופה הזויה של 3 חודשים שחורים של חוסר וודאות – הוא כן, הוא לא, הוא גבולי . תקופה שהרגה אותי. 3 חודשים בהם הדמעות זרמו כמו מים מהעיניים. ללא מעצורים. 3 חודשים ללא שינה, ללא אוכל, ללא חיים. הכל הסתכם בחותמת הארוכה הזו –פידידי נוס. ואז ההחלטות הכל כך קשות – מה לעשות,איך לטפל,מי יטפל ואיפוא.... כל החיים שלנו השתנו. עברנו מסלול. התחלנו לנסוע. אז איפוא אתה היית לפני שנה? ידעת לשיים 30 מילים בעברית וכמה באנגלית. כולן שמות עצם, ביניהן גם המילה המקסימה "אמא". שיחקת בעיקר בחיות, כשאתה משיים אותן ומסדר בשורה, אבל מחפש קשר עין על מנת לאמר מה אתה רואה. יכולה היתה להתפוצץ לידך פצצה ולא היית שם לב. כשקראנו לך באת רק אם שמעת את אחת מהמילים סיפור,אוכל או סרט בסוף המשפט. לא הצבעת, היית רוב הזמן בעולמך שלך. היה לך נחמד בגן. כן התעניינת בילדים ,אבל בעיקר מרחוק,לא הסכמת לתת יד לילד ולא השתתפת במשחקים. לא אהבת להיות במקומות הומי אדם ולא אהבת לראות אף אחד על הבוקר חוץ מאבא ואמא. קנאת באחיך , ואיך שהוא היה מגיע היית מתחיל לבכות ולצרוח. ואיפוא אנחנו היום? אתה יודע כמעט כל מילה קיימת ואם אתה לא יודע אתה אומר "אני לא יודע" (היום ממש חפרתי בכלי העבודה של אבא ובכלי המטבח בכדי למלא את הסלסלה של "אני לא יודע"), אתה מרכיב משפטים של 3 ו5 מילים. אתה קשוב לחלוטין לסביבה ואין סיכוי שתפספס משהו. אתה מצביע ומביע את עצמך, מגיע כשקוראים לך ואפילו עונה "מה". משחק משחקים פונקציונליים ומשחקי דמיון (רק היום לקחת את תיק הרופא ואמרת לדינוזאור "תפתח פה גדול, תעשה אה, אתה חולה!"). אתה מטורף על המשפחה כולה ואפילו מבקש לדבר בטלפון עם סבא ולנסוע לרמת השרון לדודה. אין מילים לתאר את הקשר המקסים שיש לך עם אחיך ,אותו אתה פשוט מעריץ ואוהב אהבת נפש. בכלל אתה אוהב אנשים ומת על אורחים. כל פעם שהדלת נפתחת את הראשון לצרוח "מי שם?" ולהתעלף משמחה מהמגיעים. והגן- לפני 4 חודשים התחלת ללכת לגן. רגיל. קשה לתאר את האושר שלך כשאתה מגיע לגן. איזו ריצה וחיבוק ענק לגננת – אתה מזמין חברים לשחק (לפעמים),ניגש ללטף ילדים שבוכים,מתעניין בנעשה, מחקה את הילדים,משתתף פעיל במפגש,כוכב בשעורי התעמלות ואהוב ומקובל על ילדי הגן. אתה ילד שכל מי שרואה אותך מתאהב בך על המקום,נכנס לכולם ישר ללב,מקסים רגוע וחייכן. ושלא תחשוב ששכחתי שב-30/10/06 (ברור שרשמתי!) אמרת לי פעם ראשונה "אני אוהב אותך" עם החיוך הכי גדול בעולם! אז החיים מטורפים, עם אבא שמגיע לשבוע בחודש,ועם כל כך הרבה אנשים (טובים) שמעורבים בחיים שלנו. אבל כולנו בתחושה של עשייה והתקדמות מדהימה. אתה יודע, באחד הימים הראשונים אחרי האיבחון דמיינתי אותך שוחה בים, ומסביבך דגים יפים בכל כך הרבה צבעים ואתה מאושר במים. רק שאני עומדת על אניה מביטה בך ואתה שוחה לך, מאושר מהדגים והצמחים הנפלאים שבים, אבל מידי פעם היית עולה לקחת אויר ורואה אותי עומדת על האניה מנסה לזרוק לך חבל להצטרף אלינו למעלה. וכן, זה בטח קשה לוותר על השחיה במים המרתקים והשלווים ולעלות לאניה. אבל אני מרגישה שתפסת בחבל ושאתה רוצה להצטרף למסע שלנו,אלינו. נכון, מידי פעם אתה עדיין נותן קפיצה לאיזו שחיה מרגיעה, אבל מהר מאוד אתה נזכר בנו ומצטרף אלינו. מבטיחה לנסות לתת לך עולם עשיר ומגוון, בטוח אוהב ומגונן,איתנו למעלה באניה. ממעריצה מספר 1 שלך שאוהבת אותך עד אין קץ- אמא.
היום לפני שנה יצאתי רועדת מפגישת הסיכום עם ד"ר זימן. הסתכלתי עליך בעודך קופץ ומנפנף בידיך בהתרגשות ,כשאתה מביט בהנאה רבה באיזה פרח קטן וזניח,אומרת לעצמי בליבי שמעתה אתחיל לראות את העולם מזווית קצת אחרת – מהזוית שלך. משום מה הוקל לי ,כששמעתי את המילים פידידי נוס , היתה איזו תקווה ב 3 אותיות האחרונות ... תקווה ורגיעה אחרי תקופה הזויה של 3 חודשים שחורים של חוסר וודאות – הוא כן, הוא לא, הוא גבולי . תקופה שהרגה אותי. 3 חודשים בהם הדמעות זרמו כמו מים מהעיניים. ללא מעצורים. 3 חודשים ללא שינה, ללא אוכל, ללא חיים. הכל הסתכם בחותמת הארוכה הזו –פידידי נוס. ואז ההחלטות הכל כך קשות – מה לעשות,איך לטפל,מי יטפל ואיפוא.... כל החיים שלנו השתנו. עברנו מסלול. התחלנו לנסוע. אז איפוא אתה היית לפני שנה? ידעת לשיים 30 מילים בעברית וכמה באנגלית. כולן שמות עצם, ביניהן גם המילה המקסימה "אמא". שיחקת בעיקר בחיות, כשאתה משיים אותן ומסדר בשורה, אבל מחפש קשר עין על מנת לאמר מה אתה רואה. יכולה היתה להתפוצץ לידך פצצה ולא היית שם לב. כשקראנו לך באת רק אם שמעת את אחת מהמילים סיפור,אוכל או סרט בסוף המשפט. לא הצבעת, היית רוב הזמן בעולמך שלך. היה לך נחמד בגן. כן התעניינת בילדים ,אבל בעיקר מרחוק,לא הסכמת לתת יד לילד ולא השתתפת במשחקים. לא אהבת להיות במקומות הומי אדם ולא אהבת לראות אף אחד על הבוקר חוץ מאבא ואמא. קנאת באחיך , ואיך שהוא היה מגיע היית מתחיל לבכות ולצרוח. ואיפוא אנחנו היום? אתה יודע כמעט כל מילה קיימת ואם אתה לא יודע אתה אומר "אני לא יודע" (היום ממש חפרתי בכלי העבודה של אבא ובכלי המטבח בכדי למלא את הסלסלה של "אני לא יודע"), אתה מרכיב משפטים של 3 ו5 מילים. אתה קשוב לחלוטין לסביבה ואין סיכוי שתפספס משהו. אתה מצביע ומביע את עצמך, מגיע כשקוראים לך ואפילו עונה "מה". משחק משחקים פונקציונליים ומשחקי דמיון (רק היום לקחת את תיק הרופא ואמרת לדינוזאור "תפתח פה גדול, תעשה אה, אתה חולה!"). אתה מטורף על המשפחה כולה ואפילו מבקש לדבר בטלפון עם סבא ולנסוע לרמת השרון לדודה. אין מילים לתאר את הקשר המקסים שיש לך עם אחיך ,אותו אתה פשוט מעריץ ואוהב אהבת נפש. בכלל אתה אוהב אנשים ומת על אורחים. כל פעם שהדלת נפתחת את הראשון לצרוח "מי שם?" ולהתעלף משמחה מהמגיעים. והגן- לפני 4 חודשים התחלת ללכת לגן. רגיל. קשה לתאר את האושר שלך כשאתה מגיע לגן. איזו ריצה וחיבוק ענק לגננת – אתה מזמין חברים לשחק (לפעמים),ניגש ללטף ילדים שבוכים,מתעניין בנעשה, מחקה את הילדים,משתתף פעיל במפגש,כוכב בשעורי התעמלות ואהוב ומקובל על ילדי הגן. אתה ילד שכל מי שרואה אותך מתאהב בך על המקום,נכנס לכולם ישר ללב,מקסים רגוע וחייכן. ושלא תחשוב ששכחתי שב-30/10/06 (ברור שרשמתי!) אמרת לי פעם ראשונה "אני אוהב אותך" עם החיוך הכי גדול בעולם! אז החיים מטורפים, עם אבא שמגיע לשבוע בחודש,ועם כל כך הרבה אנשים (טובים) שמעורבים בחיים שלנו. אבל כולנו בתחושה של עשייה והתקדמות מדהימה. אתה יודע, באחד הימים הראשונים אחרי האיבחון דמיינתי אותך שוחה בים, ומסביבך דגים יפים בכל כך הרבה צבעים ואתה מאושר במים. רק שאני עומדת על אניה מביטה בך ואתה שוחה לך, מאושר מהדגים והצמחים הנפלאים שבים, אבל מידי פעם היית עולה לקחת אויר ורואה אותי עומדת על האניה מנסה לזרוק לך חבל להצטרף אלינו למעלה. וכן, זה בטח קשה לוותר על השחיה במים המרתקים והשלווים ולעלות לאניה. אבל אני מרגישה שתפסת בחבל ושאתה רוצה להצטרף למסע שלנו,אלינו. נכון, מידי פעם אתה עדיין נותן קפיצה לאיזו שחיה מרגיעה, אבל מהר מאוד אתה נזכר בנו ומצטרף אלינו. מבטיחה לנסות לתת לך עולם עשיר ומגוון, בטוח אוהב ומגונן,איתנו למעלה באניה. ממעריצה מספר 1 שלך שאוהבת אותך עד אין קץ- אמא.
