פשושיניוקי
New member
שנה טובה לכולם! שרשור תצפיות הסטוריות של 1.1
סתם מניפולציה בשביל לשתף פה את כולם במה שכבר מת. אז היום לפני 15 שנה ב 1.1.1996, לא התעוררתי בבוקר בבית אמי, כי השעון לא צלצל ב 06:00 כפי שרציתי, ואמא שלי הניחה לי לישון עד 08:00 וכשקמתי הבנתי שהתכנון ליום פתיחת השנה החדשה הולך להתחרבש. אבל, החלטתי בכל זאת להיצמד לתוכנית העיקרית. נכנסתי לאוטו ויצאתי לחיפוש אחר שני מינים שעד אז לא ראיתי: סתרי צוקים וגבתון לבן כיפה. לשם כך החלטתי להתחיל בארבל ולהמשיך לאחר מכן לביריה. ב 10:00 הייתי כבר בארבל וב 11:00 ראיתי כבר שלושה סתריי צוקים. היה שמח מאוד בנקודה ההיא. לביריה אני חושב שהגעתי ב 13:00. התחלתי לתור את המטע לאורך ולרוחב. היו שם כ 30 גבתונים צהובים וכמה גבתוני סלעים אבל לבן כיפה לא מצאתי. לאחר כמה שעות של חריש, השמש ירדה מעבר להרים, והתאורה החלה מתעמעמת. דקות לפני שהתחיל באמת להחשיך, החלטתי על עוד נסיון אחרון. קבוצה של גבתונים עסקה באכילה על הקרקע בפינה הצפון מערבית של המטע, מקום שטרם ביקרתי בו משום מה. הצלחתי להתקרב מבלי שעפו. פתאום הבחנתי בציפור שעמדה על הקרקע והראתה לי את צידה, כשהיא מפנה לי את גבה. ברגע הראשון ראיתי פלאנקס כתומים כירח הזורח בחציו. באותו שבריר שניה עברו לי מספר מינים בראש, הדבר צילצל לי מוכר כמשהו מיוחד, אבל באותו שבריר האסימון עוד לא ירד, משהו מהעמוד ההוא...רגע לאחר מכן הבחנתי שהזנב כחול. הדברים התחברו. נו...מהעמוד ההוא בהינצל -פיטר אנ פרסלאו, יחד עם אדום הגרון וכחול החזה...כחול זנב! התרגשות. רגע...זה טרם נראה בארץ. צרחה בלב מחמת מחסור בקהל. איזו פתיחה של שנה. באותו ערב הרגשתי אושר עילאי שרק אנשים שהפכו ברגע להיות חלק בלתי נפרד מהקונסנזוס לאחר שנים של נידוי יכולים להרגיש. עקב כך לקחתי לא פחות מ 7 חיילים וחיילות טרמפ ב שלוש נגלות שונות (3, 3 ו 1) לכיוון ת"א. אה. נ.ב. זה היה לפני עידן הסלולר. לפני הטרמפים מצאתי טלפון ציבורי וטלפני לאהוד דברת להעביר לו את הבשורה ע"פ גרניט. למקרה שיקרה לי משהו בדרך. שיהיה מה לכתוב על.
סתם מניפולציה בשביל לשתף פה את כולם במה שכבר מת. אז היום לפני 15 שנה ב 1.1.1996, לא התעוררתי בבוקר בבית אמי, כי השעון לא צלצל ב 06:00 כפי שרציתי, ואמא שלי הניחה לי לישון עד 08:00 וכשקמתי הבנתי שהתכנון ליום פתיחת השנה החדשה הולך להתחרבש. אבל, החלטתי בכל זאת להיצמד לתוכנית העיקרית. נכנסתי לאוטו ויצאתי לחיפוש אחר שני מינים שעד אז לא ראיתי: סתרי צוקים וגבתון לבן כיפה. לשם כך החלטתי להתחיל בארבל ולהמשיך לאחר מכן לביריה. ב 10:00 הייתי כבר בארבל וב 11:00 ראיתי כבר שלושה סתריי צוקים. היה שמח מאוד בנקודה ההיא. לביריה אני חושב שהגעתי ב 13:00. התחלתי לתור את המטע לאורך ולרוחב. היו שם כ 30 גבתונים צהובים וכמה גבתוני סלעים אבל לבן כיפה לא מצאתי. לאחר כמה שעות של חריש, השמש ירדה מעבר להרים, והתאורה החלה מתעמעמת. דקות לפני שהתחיל באמת להחשיך, החלטתי על עוד נסיון אחרון. קבוצה של גבתונים עסקה באכילה על הקרקע בפינה הצפון מערבית של המטע, מקום שטרם ביקרתי בו משום מה. הצלחתי להתקרב מבלי שעפו. פתאום הבחנתי בציפור שעמדה על הקרקע והראתה לי את צידה, כשהיא מפנה לי את גבה. ברגע הראשון ראיתי פלאנקס כתומים כירח הזורח בחציו. באותו שבריר שניה עברו לי מספר מינים בראש, הדבר צילצל לי מוכר כמשהו מיוחד, אבל באותו שבריר האסימון עוד לא ירד, משהו מהעמוד ההוא...רגע לאחר מכן הבחנתי שהזנב כחול. הדברים התחברו. נו...מהעמוד ההוא בהינצל -פיטר אנ פרסלאו, יחד עם אדום הגרון וכחול החזה...כחול זנב! התרגשות. רגע...זה טרם נראה בארץ. צרחה בלב מחמת מחסור בקהל. איזו פתיחה של שנה. באותו ערב הרגשתי אושר עילאי שרק אנשים שהפכו ברגע להיות חלק בלתי נפרד מהקונסנזוס לאחר שנים של נידוי יכולים להרגיש. עקב כך לקחתי לא פחות מ 7 חיילים וחיילות טרמפ ב שלוש נגלות שונות (3, 3 ו 1) לכיוון ת"א. אה. נ.ב. זה היה לפני עידן הסלולר. לפני הטרמפים מצאתי טלפון ציבורי וטלפני לאהוד דברת להעביר לו את הבשורה ע"פ גרניט. למקרה שיקרה לי משהו בדרך. שיהיה מה לכתוב על.