שנה חלפה שנה באה

[גליה12]

שנה חלפה שנה באה

היום בדיוק היום חלפה שנה מאז התגייס הבן- מאז זכיתי להיות במעמד –אמא של חייל. שנה- לעיתים נדמה שזה היה אתמול- ולעתים כאילו חלף דור. הוא התבגר בשנה זו- התבגר מאד- הפך שקול ואחראי ומבין- אני השתנתי וגם הזדקנתי- ... כל כך הרבה למדתי בשנה זו.... · גאה מאד בחיל שלי שממלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. · - מלווה אותו באצבע על מפת ישראל למקומות שלעולם לא שמעתי עליהם –(איפה לכל הרוחות זה מצפה יאיר, בית"ר עילית או בית חורון).... · תוהה מה בחינוך שנתתי לו מאפשר לו לעשות דברים- שבחלקם בניגוד למצפון שלו- ובעצם אולי גם המצפון הזה שינה כוון במשך השנה- לא יודעת- הוא לעולם לא מדבר- · רואה את החילים נכנסים לשכם/בית לחם /חברון/ג´נין במבצע בעל שם יצירתי זה או אחר- והלב מחמיץ פעימה- האם הוא ביניהם- רץ בסמטאות..דופק על דלתות- רואה דברים שיחרטו בזכרונו לנצח. · לומדת מהניואנסים בקול הקריין האם "כל חיילינו שבו בשלום לבסיסם", · מברכת יום יום על הטלפון הסלולרי והס.מ.ס- ומתפלאה איך חיו אמהות קודם- ואולי היה להן טוב יותר- לא עודכנו בכל רגע- ולא חוו את רגעי האימה של "לא זמין"... · מתעוררת בבהלה בלילות ולא מעיזה להעיר את הבעל- שלא יגיד "את היסטרית". · חיה משבת לשבת וסופרת כמו חיילים 18 3 18 3 – וכשהוא כבר בבית דואגת כל כך, שהרי בילויי שבת של חילים כידוע לפעמים פרועים במקצת. · לומדת מונחים צבאיים שנפלטים במהירות בשיחה בין אב לבן- ביסל"ח האמר- נגב- בא"ח (מה זה בכלל) ומתעדכנת בסלנג של החיילים (ידעתם שהמונח 10 יצא מהלקסיקון?). · זוכרת שאבי / בעלי/ חברים מספרים על מה שעשו בימי הצבא שלהם- האם גם הוא יחרטו בו ימי הצבא- לתמיד- בעצם בטוחה שכך- נראה לי שזו תקופה משמעותית לכל אחד ואחד מאיתנו. · משוחחת עם אמא של חבר שצריך להתגייס השבוע- ומברכת על זה שכבר עברנו 1/3 ... לא הייתי רוצה לעמוד שוב בנקודת ההתחלה. ושאלוהים ישמור על כולם-

 

[yalyul]

../images/Emo99.gif מרגש כל כך

עוד לא הייתי בסרט הזה , אבל הוא מתדפק על דלתינו ואנחנו סופרים את הימים לאחור עד ליום הראשון לגיוס של שני הבנים וכמו שכתבת, הלוואי שכולם יחזרו הביתה בשלום

 

[bimbo.]

גליה יקרה, הלוואי שהשנתיים הבאות

תעבורנה מהר ובשלום. אין ספק, שהצבא משנה, מבגר והבחורים הצעירים (וגם אנחנו), רואים דברים בפרופורציות שונות מאשר קודם.

שיחזרו כולם בשלום. אמן!!!

 

[AYELET1]

גליה ../images/Emo140.gif

מקווה שהשנתיים הבאות יעבר עליך בקלות (עד כמה שאפשר...) שיחזור בשלום ואכן, הצבא מבגר מאד. גם אותם אובייקטיבית וגם אותם בעינינו, לא?

 

[אחותו של שקספיר]

סדרי עולם

הצבא מבגר אותם- בטח ההורים הופכים לצעירים יותר משנה לשנה. האמהות בוודאי. בגיל שנתיים שואלים אותו מה הוא רוצה לאכול בגיל שתים עשרה שואלים אותו אם הוא רוצה לאכול בגיל שמונה עשרה שואלים אותו אם הוא רוצה קציצה או עוף ואיך להכין לו אותם? בגיל שנתיים מכינים עוגת שוקולד ליומולדת עם פרצוף של ארנב בגיל שתים עשרה קונים חבילה של קרמבו וממתקים לחברים. בגיל שמונה עשרה אופים עבור גדוד שלם, בלי להיות פקידה פלוגתית, עוגות שוקולד (טוב שלא ביקשו פרצוף של ארנב). בגיל שנתיים משכיבים אותם לישון ,בשמונה בערב ומקווים שישנו כל הלילה בגיל שתים עשרה, מחכים שיחזרו בשתים עשרה בלילה ונוכל לשכב לישון. בגיל שמונה עשרה מעירים אותם בשתים עשרה בלילה להתחיל את היום שלהם. ככה מתהפכים סדרי עולם.

 

[AYELET1]

ואיך את מסתדרת עם 2 חיילים? ../images/Emo39.gif

 

[אחותו של שקספיר]

חוץ ממסעות הכומתה

שמשום מה החליטו שזו חוויה הורית-ילדית משותפת. והיא מעל ליכולת ההורית שלי, וגם של האבא של הירוקים שלנו. אז אני מסתדרת. הם גם מארגנים פחות או יותר שבתות משותפות בבית, כך שיש לי שבוע כביסות (את שומעת איילת, זו השבת הזו, תתארגני מראש עם הקשרים שלך עם הפקיד למעלה שאחראי על הגשם). ושבוע...חבילות. נ.ב. סתם שאלה- למה הצבא חושב שנורא חשוב לשתף את ההורים בכל מיני חוויות שהם רוצים לשכוח. במהלך טירונות אחת- מאוגוסט עד היום, זו כבר פעם שלישית של איזשהו אירוע, שההורים מבקרים את הילדים בטקס כלשהו באיזשהו יום, באמצע השבוע , לכמה שעות של פעילות . אני באמת חושבת, שיש הורים שלא יכולים להגיע מקצה הצפון עד קצה הדרום בערך. שאם מארגנים משהו כזה- שיארגנו הסעות לפחות מבאר שבע והלאה. שלשה ימי עבודה תוך שלשה חודשים -זה לא תמיד פשוט לכולם. ובכלל מה התשוקה הנוראית של צה"ל לשתף אותנו בחוויות הצבאיות? מה שמזכיר לי שביום שלישי אני מוזמנת לכיתה א לערב הכנת חנוכיות- לא, בלי הילדים. רק ההורים. מאד אוהבת את שיעורי המלאכה על הכיסאות שלא מכילים שמינית ישבן בוגר יהודי(יהודיה). מתחבר לי- כי אולי ביום רביעי המפקד יזמין אותנו לערב הכנת נרות שעווה וגלגול סביבונים לקראת החג? הכל יכול להיות.

 

[AYELET1]

אני מבטיחה לא לתלות כביסה בסוף

השבוע כדי לתת לך צ´אנס

מסעות כומתה להורים עם החייל זה המשך של העלאת מעפילים בכיתה ו´

אי אפשר לרמוז על כך שההליכה מקיצוניות אחת (לפני שנים, כשההורים לא שותפו בכלום) לקיצוניות שניה (טירונות שניה והכנת נרות בבסיס

) זה לא המקרה הרצוי? שיש מה שנקרא "שביל הזהב"?

 

[vered4]

ומה החיילים חושבים ?

על כך שהמפקד מבקש הורים מלווים? אבל באופן כללי אני חושבת שעדיף שיהיה כמה שיותר פתוח ונגיש. לא רוצה שהילד שלי יתגייס לצבא ואני ארגיש כאילו שיגרו אותו ליקום מקביל.

 

[yalyul]

יאלה ורד, מוותרת לך לכי במקומי ../images/Emo6.gif

 

[vered4]

איפה ראית שהתנדבתי? ../images/Emo8.gif

אבל שקוף זה טוב.

 

[yalyul]

מה מסעות כומתה - להורים?

זה רציני? הרגת אותי עכשיו... אני שבקושי סוחבת לבד את שני הישבנים הפרטיים שלי, ללכת למסע כומתה? מה הכוונה מחכים להם בסוף? מלווים אותם? הסברים ומהר... יש לי בדיוק 8 חודשים להכנס למשטר חדר כושר ואם יהיו לי שניים באותו חודש... בבקשה תדאגו לזר חבצלות על הערוגה שלי...

 

[גליה13]

יולה כנראה פיספסת את העיתון השבוע

ראו סבתא (סבתא!) במסע כומתה... נו באמת אמא שלי בקושי נוסעת בקלנועית 200 מטר- אני חושבת שבתום מסע אלונקה כזה צריך גדוד של אמבולנסי נט"ן מה עוד ידרשו מאיתנו ההורים

 

[yalyul]

לא לא ראיתי...ואני מחכה לתשובה

זאת הפעם הראשונה שאני שומעת על זה האם עלי ללבוש טייץ ולהתחיל להרים פה משקולות? מה ? לעשות פדיחות? אבא ארך עכשיו לא בשיא הכושר... הוא ישלח אותי ואני לא רוצה, את המסע שלי בזמנו עשיתי לא מספיק? ולילות בלי שינה וערימת כביסות זה לא טירונות? ה-צ-י-ל-ו

 

[אחותו של שקספיר]

כן.

את צריכה ומייד. מה את חושבת? הם נחמדים ומתחשבים. לא חייבים, את כל ה32 ק"מ ,רק 6-8-10 אחרונים. שיטת האימון המוקדמת שלך-היא על פי העדפתך האישית. אין צורך במשקולות, למיטב ידיעתי(אלא אם הוא מועמד לסיירות מובחרות, צריך לבדוק קודם). טייץ? אם הם עולים עלייך- חופשי! אמרו לי תמיד לפני שהולכים לרופא שיניים, שלהגיד שזה לא יכאב זה לא אמת, ולכן מיותר.תמיד כדאי לדעת את האמת וזה מקל על ההתמודדות. אז יולה, זו ה א מ ת. לא מצילה אותך משום דבר. למה שאני אסבול לבד? אחוות הורים.

 

[yalyul]

רעה אחת ../images/Emo3.gif

 

[AYELET1]

אלוהים...

בהתחלה סברתי שאת צוחקת, ועיקר העניין זה הנסיעות התכופות מהצפון לדרום . יש מין קורסי כושר לשרות צבאי. נראה שבקרוב יפתחו כאלו גם להורים של התגייסים

העיקר, יש לך כומתה סוף סוף?

 

[אחותו של שקספיר]

יש לי כומתה תורכיז!

אני בכלל לא צוחקת. התגייס ב11.8 בנתיים היה לנו- אחד מפגש עם המפקד של בסיס הטירונים. אח"כ חצי שעה שהתארכה לשעה של ביקור ילדים במגורים. פעם שניה היה טקס השבעה + תצוגת נשק +סיור בבסיס. יום למודים ארוך.(מאד אם נביא בחשבון שאנחנו לא ממש גרים ליד הגמלים של תל שוקת).כן, כלל גם שיחה עם מפקד הבסיס. פעם שלישית- השבוע מסע כומתה. כמובן שכלל שיחה עם מפקד הבסיס. לאור העובדה שהילד מגוייס 3 חודשים, זה יום חודשי. מצד שני מחזור לוקח יותר מיום אחד בחודש...אז הכל יחסי. והכומתה ? הוכנסה לספל (מאג) להשריה כל הלילה, ומהבוקר היא מתחת לטלוויזיה, ככה אמורה להתיישר ולהיראות נורא וותיקה ומשופצרת.

 

[AYELET1]

נראה ש...

אתם חברים מה זה טובים של מפקד הבסיס, על פי כמות השיחות איתו

ובשעה טובה לבעל הכומתה

 

[גליה13]

כנראה עדיין לפניך: השבעה בכותל

סיום טרונות (אולי קל"ב יותר מתל-שוקת) - סיום מסלול ועוד כמה וכמה וכמה לצערי או שמחתי- כמה נחסכו ממני בגלל ה"מצב".. ואגב המפקד החמוד בן ה-19 שבנחמדותו מסר לנו מספר טלפון נייד שלו לכל מקרה שלא יבוא- מסר לנו ....מספר שגוי- לא לא ניסיתי להטריד אותו- אבל ככה אמר החיל שלי-