שנה ושלושה

רעוּת

New member
שנה ושלושה

שנה ושלושה. היום. חשבתי שאחרי השנה הראשונה מפסיקים לספור כל חודש שעובר. אבל אני עדיין סופרת כל חודש, כל יום, כל דקה בלעדיך, כאילו יש בזה איזו תועלת, כאילו זה ימנע ממני לשכוח אותך. אני לא שוכחת. אבל אני גם לא ממש רוצה לזכור.. ובימים האחרונים כמעט לא חשבתי עליך, ממש מזל שיש את התאריכים השוליים האלה שבאים פעם ב כדי להזכיר לי שאתה עדיין מת, שהפצע עדיין פתוח.. אז נזכרתי, וזה עשה לי רע. כל פעם שאני נזכרת בך זה רק עושה לי רע ואם אני מתעלמת לשנייה מהריב האחרון הזה שלנו, רוב הזכרונות שלי ממך הם טובים, אז למה לעזאזל כל פעם שאני נזכרת בך אני מרגישה את הכאב הזה בבטן, ואני אפילו לא מדברת עליך אלא רק כותבת לך וזה עדיין לא עובר שנה ושלושה וזה עדיין לא עובר!!! לא מצפה להתגבר על זה אני יודעת שזה לא עובד ככה רק ללמוד לחיות עם זה קצת בלי כל השאלות, בלי רגשות אשמה בלי לחשוב יותר מדי בלי האדישות הזאת שנכנסתי אליה מאז שמתת ומצד שני, בלי האובר-רגישות בכל מה שקשור אליך. ראיתי היום תאונה, וחשבתי, איזה מזל יש להם שרק הפגוש של המכונית נדפק קצת ולא החיים שלהם. והם עוד מקטרים על זה שצריך ללכת למוסך, וביטוח ושטויות. אבל בעצם אם זה היה קורה לי, גם אני הייתי מקטרת על הביטוח והשטויות. הלוואי שהיה לך גם מזל הלוואי שלא היית מת, סתם, בגלל כלום, סתם תאונה. הסתמיות של זה, האין סיבה, זה הורג אותי. שנה ו-3 חודשים מהיום ההוא. לא רוצה לשכוח, לא רוצה לזכור יותר מדי, יודעת שאני לא יכולה לשנות את מה שהיה. הפסקתי לקוות שתחזור, שהכל יהיה בסדר. אני רק רוצה ללמוד לחיות עם זה בשלום. בלעדיך.
 
למעלה