סקרן לריגוש
New member
שנה החזקתי מעמד
שנה החזקתי מעמד...
עברה קצת יותר משנה מאז שאמרתי לך שזהו, אני לא יכול להמשיך בקשר...
אבל עכשיו זה משתלט עלי... המחשבות עליך.. הפנטזיות...
כל כך רוצה...
רוצה שתבואי לבקר אצלנו במשרד....
עברת במקרה באזור והחלטת להיכנס.. לא יודעת אם את מקווה שאני לא אהיה או דווקא מקווה שאני כן אהיה....
ובאת ,ועברת בין החבר'ה במשרד... ומידי פעם פזלת לכיוון שלי.. יודעת שיגיע הרגע שתצטרכי לבוא ולהגיד גם לי שלום.
ואת רואה בפזילות האלה שאני נועץ בך מבט. לא מזיז את העיניים ממך.
בסוף את נעמדת בפתח החדר שלי.. "שלום.. מה שלומך.."
"כנסי ותסגרי את הדלת" אני אומר לך. יותר נכון פוקד.
ואת.. עינייך נעוצות בי. ואז את יודעת. את יודעת שזה חזר. את יודעת שרצית שאהיה כאן. את יודעת שאת שוב שלי.
את סוגרת את הדלת ונכנסת. מתיישבת מולי. יש לנו בעיה, רוב קירות החדר הן זכוכיות, כולם יכולים לראות. את נרגשת. איך אני אעשה את זה...
ואני אומר לך: " טוב לראות אותך. מה שלומך?"
ואת מתחילה לענות.
ואני: "חשבת עלי?"
ואת משתהה עם התשובה.. ואני רואה איך שוב השפה התחתונה שלך רועדת . ואני מכיר היטב את הרעידה הזאת שמעידה על מה שמתחולל אצלך פנימה....
את: "כן"
אני: "מה?"
את: "פינטזתי עלינו"
אני: "תשעני קדימה ותראי לי את המחשוף שלך, אבל בלי שכולם ישימו לב"
ואת... את נושמת עמוק, בולעת רוק ואומרת את המשפט "שלנו", משפט שהיה תמרור לכיוון של הקשר שלנו למרות שלא היינו ממש בתוך יחסי שליטה. את אומרת:
" שלום אדוני, אני המשרתת שלך, עשה בי כרצונך"
ואז.. אז גם אני ידעתי שאת שוב שלי...
שנה החזקתי מעמד...
עברה קצת יותר משנה מאז שאמרתי לך שזהו, אני לא יכול להמשיך בקשר...
אבל עכשיו זה משתלט עלי... המחשבות עליך.. הפנטזיות...
כל כך רוצה...
רוצה שתבואי לבקר אצלנו במשרד....
עברת במקרה באזור והחלטת להיכנס.. לא יודעת אם את מקווה שאני לא אהיה או דווקא מקווה שאני כן אהיה....
ובאת ,ועברת בין החבר'ה במשרד... ומידי פעם פזלת לכיוון שלי.. יודעת שיגיע הרגע שתצטרכי לבוא ולהגיד גם לי שלום.
ואת רואה בפזילות האלה שאני נועץ בך מבט. לא מזיז את העיניים ממך.
בסוף את נעמדת בפתח החדר שלי.. "שלום.. מה שלומך.."
"כנסי ותסגרי את הדלת" אני אומר לך. יותר נכון פוקד.
ואת.. עינייך נעוצות בי. ואז את יודעת. את יודעת שזה חזר. את יודעת שרצית שאהיה כאן. את יודעת שאת שוב שלי.
את סוגרת את הדלת ונכנסת. מתיישבת מולי. יש לנו בעיה, רוב קירות החדר הן זכוכיות, כולם יכולים לראות. את נרגשת. איך אני אעשה את זה...
ואני אומר לך: " טוב לראות אותך. מה שלומך?"
ואת מתחילה לענות.
ואני: "חשבת עלי?"
ואת משתהה עם התשובה.. ואני רואה איך שוב השפה התחתונה שלך רועדת . ואני מכיר היטב את הרעידה הזאת שמעידה על מה שמתחולל אצלך פנימה....
את: "כן"
אני: "מה?"
את: "פינטזתי עלינו"
אני: "תשעני קדימה ותראי לי את המחשוף שלך, אבל בלי שכולם ישימו לב"
ואת... את נושמת עמוק, בולעת רוק ואומרת את המשפט "שלנו", משפט שהיה תמרור לכיוון של הקשר שלנו למרות שלא היינו ממש בתוך יחסי שליטה. את אומרת:
" שלום אדוני, אני המשרתת שלך, עשה בי כרצונך"
ואז.. אז גם אני ידעתי שאת שוב שלי...
