ציףציף1000
New member
שנה בלי לו
אנדי וורהול נהג לצלם את דרי הפקטורי ואורחים, למה שהוא קרא "מבחני בד". הוא הושיב אותם מול מצלמה במשך כ-3 דקות, ללא הנחיות מלבד להיות עצמם. הצילומים לא נועדו באמת להיות מבחני בד, אלא היו תרגיל של וורהול בנסיון לתפוס בעין עדשתו את המציאות: המציאות הלא-מיופה, לא מזוייפת. ללא איפור, מסכות או תסריטים. וורהול היה, בדרכו, חלוץ הריאליטי. אך לעומת הניצול שהוא בבסיס תעשיית הריאליטי כיום, וורהול הצליח, דרך אותם סרטונים קצרים, להציג פורטרטים מרתקים של המצולמים.
אחד מהם היה לו. הוא צולם כנראה מספר פעמים, ב-1966. בחלק מהצילומים הוא מסתתר מאחורי משקפי שמש ובקבוק קוקה קולה, ממנו הוא שותה. בצילומים אחרים הוא מסיר את המסכות ומישיר מבט את המצלמה. ממרחק הזמן, אפשר לראות את הנחישות, ובעיקר את הפגיעות, שמאחורי עיניו. תמונת סטילס מהצילומים תלויה בשנה האחרונה על המקרר שלי. כשהחיים נהיים מסובכים, אני יכולה להסתכל ללו בעיניים. הוא מבין.
קשה להאמין שכבר עברה שנה ממותו. ויותר קשה להאמין עד כמה לו האמן והאדם - האם אפשר להפריד ביניהם? - חשוב לי. אם ואן מוריסון הוא אופטימי, מנחם ומרגיע, ודילן וריי דייויס משקיפים מרחוק למעלה על התסבוכות שאנשים מכניסים עצמם לתוכן, לו לוקח אותנו ביד אל מקום הפשע, מכריח אותנו לחוות את הפצעים הגלויים עד שאנו משוכנעים שזה קורה לנו-עצמנו. עד שאנו מודים שזה אנו עצמנו. הוא קורע את המסכות והאשליות, ומחייב אותנו להיות נוכחים ברגע, כנים עם עצמנו.
לרגל שנה למותו, ג'ון קייל - הצ'ילבה שלו ושותפו לדרך - צילם וידאו לאחד משיריו הישנים If You Were Still Around. הוא גם הוסיף דברים, שאותם אביא כלשונם:
“A Moth and a Candle met. They decided to become friends. Everyone enjoyed watching their discourse – especially the risk takers. Then one day a big rain came. The Moth couldn’t fly and the Candle puttered out. Everyone laughed in bitter awe and blamed the rain. Most however knew the deeper truth – the Candle remains lit and the Moth will stay close.”
אנדי וורהול נהג לצלם את דרי הפקטורי ואורחים, למה שהוא קרא "מבחני בד". הוא הושיב אותם מול מצלמה במשך כ-3 דקות, ללא הנחיות מלבד להיות עצמם. הצילומים לא נועדו באמת להיות מבחני בד, אלא היו תרגיל של וורהול בנסיון לתפוס בעין עדשתו את המציאות: המציאות הלא-מיופה, לא מזוייפת. ללא איפור, מסכות או תסריטים. וורהול היה, בדרכו, חלוץ הריאליטי. אך לעומת הניצול שהוא בבסיס תעשיית הריאליטי כיום, וורהול הצליח, דרך אותם סרטונים קצרים, להציג פורטרטים מרתקים של המצולמים.
אחד מהם היה לו. הוא צולם כנראה מספר פעמים, ב-1966. בחלק מהצילומים הוא מסתתר מאחורי משקפי שמש ובקבוק קוקה קולה, ממנו הוא שותה. בצילומים אחרים הוא מסיר את המסכות ומישיר מבט את המצלמה. ממרחק הזמן, אפשר לראות את הנחישות, ובעיקר את הפגיעות, שמאחורי עיניו. תמונת סטילס מהצילומים תלויה בשנה האחרונה על המקרר שלי. כשהחיים נהיים מסובכים, אני יכולה להסתכל ללו בעיניים. הוא מבין.
קשה להאמין שכבר עברה שנה ממותו. ויותר קשה להאמין עד כמה לו האמן והאדם - האם אפשר להפריד ביניהם? - חשוב לי. אם ואן מוריסון הוא אופטימי, מנחם ומרגיע, ודילן וריי דייויס משקיפים מרחוק למעלה על התסבוכות שאנשים מכניסים עצמם לתוכן, לו לוקח אותנו ביד אל מקום הפשע, מכריח אותנו לחוות את הפצעים הגלויים עד שאנו משוכנעים שזה קורה לנו-עצמנו. עד שאנו מודים שזה אנו עצמנו. הוא קורע את המסכות והאשליות, ומחייב אותנו להיות נוכחים ברגע, כנים עם עצמנו.
לרגל שנה למותו, ג'ון קייל - הצ'ילבה שלו ושותפו לדרך - צילם וידאו לאחד משיריו הישנים If You Were Still Around. הוא גם הוסיף דברים, שאותם אביא כלשונם:
“A Moth and a Candle met. They decided to become friends. Everyone enjoyed watching their discourse – especially the risk takers. Then one day a big rain came. The Moth couldn’t fly and the Candle puttered out. Everyone laughed in bitter awe and blamed the rain. Most however knew the deeper truth – the Candle remains lit and the Moth will stay close.”
