שנה אחרי

[hillelg]

שנה אחרי

כתבה ב-Ynet. אני כבר מנחש חלק מהתגובות, שאתם יכולים לחסוך. אפשר לקרוא ולהבין וזהו. והנה ציטוט מטוקבק אחד, של "איש שמאל": בתחילת הכתבה לא הרגשתי כלום. יש הרגשה כזו, גם אם אנחנו לא מודים בה בפה מלא, שזה לא אשמתנו אלא אשמתם. מי שלתפיסת עולמו המתנחלים מעולם לא היו צריכים לשבת שם וזה עוול שהם הקימו שם קהילה, לא יכול להזדהות עם כאב העקירה. באופן טבעי רצות לך בראש כל האמירות הידועות על הכסף והחיילים שהתבזבזו שם. באמצע עברה לי מחשבה בראש - שמשהו מאד לא בסדר אם אני אטום למתואר כאן. לא מתוארת התנתקות - אלא התרסקות. התרסקות חיים של ממש. ואם להיות כנים זה לא לגמרי באשמתם כי המדינה היא זו שהחליטה על המגמה הזו של ההתנחלות כמגמה צודקת. היא עודדה אותם - והיא ריסקה אותם. אני עדיין חושב שהיינו צריכים להגיע ליציאה מעזה - אבל אולי אם זה היה במסגרת שלום אמיתי - אז זה לא היה נעשה ככה ואז אולי הידיעה שהאובדן שלהם היה עבור משהו בעל משמעות היתה משנה משהו. חוץ מזה - המדינה ידעה שההתנתקות תקרה, אין הגינות בכך שלא הוכנו מראש יישובים חליפים, אין הגינות בכך שלא מצאו מקום להעביר אליו את החממות - ולאפשר להם לחיות את אותם חיים במקום אחר. לא גירשו אותם מהבית גירשו אותם מהחיים שידעו - על זה אני מכה על חטא. איש שמאל (17.08.06)

 

[נץ666]

פיהוק גדול

 

[hillelg]

נכון. כי זה ה"אחר".

לא אתה ולא קרוביך. מה אכפת לך. שיילכו לעזאזל.

 

[נץ666]

לא כי זה משעמם

לא כי אתה ושכמותך קראתם לקרובים שלי נאצים. לי זה מספיק כדי להפסיק ממש להתענין בך ובגורלך האידיאולוגי.

 

[אפרתקומי]

נץ,

חלק קטן מאוד מתושבי הגוש השוו את המפנים לנאצים. מהם היו גם ניצולי שואה (כולל אישה אחת עם מספר על הזרוע). זו השוואה נוראה ואיומה ובלתי נסבלת, ואני לא מבינה איך בכלל העלו אותה על הדעת. אבל בלי קשר למיעוט הנ"ל, נראה לי שמחובתינו כאזרחים לתת מעט אמפטיה לאותם אנשים שנשברו לחלוטין בעקבות פינוי שאנחנו (= המדינה) החלטנו עליו מעל הראש שלהם. אנשי הגוש הזדהו עם ערכי המדינה וצה"ל ולכן התהליך גרם לתחושת בגידה בתוך המשפחה. זה אחד הדברים היותר קשים שיכולים לקרות לבנאדם. שהמשפחה= הגוף המגונן, פתאום בוגד, מפקיר ופוגע. אני לא אומרת שזה מה שקרה, אלא זה מה שעבר על המפונים, אז למה כ"כ קשה לתת להם מעט אמפטיה? ואם אף אחד לא היה מדבר על נאצים, היית מצליח לתת קצת אמטפיה?

 

[שושן פרא]

אפרתקומי ../images/Emo141.gif

מעניין, שזו פעם שניה השבוע שעולה עניין היכולת להציע אמפתיה לאחר. כמו שאני רואה את זה, כדי שפלוני יציע לאלמוני אמפתיה, פלוני צריך להיות פנוי רגשית ביחס לאלמוני. אי אפשר לדרוש מפלוני להציע לאלמוני אמפתיה, אם פלוני מרגיש שאלמוני פגע בו בעבר. ובשביל כמה מאיתנו, התחושה היא שציבור המתנחלים הוא ציבור שפגע בנו ופוגע בנו פגיעה קשה ולאורך זמן. אני לא אכנס לפירוט, כי ברור לי שלא נסכים על הפרטים וחבל על הזמן והטרחה. אם שאלת מדוע המפונים לא מקבלים את אותה אמפתיה שמקבלים תושבי הצפון או עולי אתיופיה או העובדים הזרים, זה ההסבר שאני מציע.

 

[hillelg]

נץ, אני מוחה

ומבקש שתתנצל על ההאשמה חסרת הביסוס שלך כלפיי.

 

[נץ666]

יתכן והייתי נמהר בצירופי אותך

לקהל מקללי חיילי צה"ל כנאצים ועוד ברכות אחרות. לא ראיתי-שמעתי אותך מקלל. אז מתנצל על האשמתי אותך, אישית. ברם, עליך להתבייש על שכינית אותי נאצי, ורק כשמחקו לך את ההודעה התעוררת לחיים. לפני ההתנתקות הייתי מעורב באיזה ויכוח, וטענתי שאויבי הגדולים ביותר אינם הערבים, הפלשתינאים או החיזבאלה, אלא אתה וחבריך. הוכחת לי היום שלא טעיתית כלל. אתה האויב האמיתי שלי.

 

[hillelg]

../images/Emo13.gif

נו, אתה מקבל ברצינות את ההודעה שנמחקה? פשוט המשכתי עם דבריך ושיחקתי את המשחק שלך. אבל אני משתומם על כך שעדיין אתה חושב שאני מסוגל לקרוא למישהו (שאינו נאצי), בכינויים אלה.

 

[נץ666]

אני לא מכיר אותך, מעולם לא פגשתי

אותך. הפגישות היחידות שלי אתך הן כאן, ועלי לומר שאתה מצליח ליצור לעצמך דימוי של קנאי חשוך, תוקפני. לא יודע על איזה משחקים אתה מדבר, אני יודע בדיוק שלא "קבוצה קטנה וקיצונית" קיללה את חיילי צהל בקללה האיומה ביותר. קראתי את נאום נסיגה אחד שלך, שכתבת עת החזירו אותך מישיבתך לבית הוריך, הספיק לי לכל החיים. אני קורא אותך בשרשור על הפלות ומתחיל להבין מה זו חשיבה אידיאולוגית-קנאית דרכך. ואני לא טועה, את האויב הכי מסוכן שלי. אני מניח שבאמת היום בו תהיה השתלטות פוליטית של אנשים כמוך על המשטר יהיה היום בו אעזוב את המדינה הזו לעד.

 

[hillelg]

ואני לא אצטער על כך

ובנימה של איבה הדדית זו, נסיים.

 

[נץ666]

אתה תצטער מאוד

אתה הראשון שיצטער. אבל את התובנה העמוקה הזו עדיין נבצר ממך להתחיל להפנים.

 

[ירחמיאל פגע רע]

לפני שאתה מתנצל

תסתכל על החתימה שלו.

 

[נץ666]

בעקבותיה יצרתי חתימה שלי על רצח

רבין, עד שהחלטתי להחליפה. כן, ברור בדיוק מי האדם.

 

[The Ancient Mariner]

יפה שענית במקומו

כנראה שמרוב שאתה רוצה שאנשים יקשיבו למה שיש לך להגיד שכחת להקשיב לאחרים. ההתבכיינות (יש למילה הזו קונוטציה שלילית, אני מתייחס אליה כאן כפשוטה) של מפוני גוש קטיף וצפון השומרון ותומכיהם אני חייב להודות מוצאת אצלי בזמן האחרון לב קשה, וזה ממש לא קשור להיותם "האחר", מה גם שבעיניי הם ממש לא כאלו. הנה אוסף ראשוני של ניסיונות לתת הסבר של ממש למה אני לא מזיל דמעה למקרא הכתבה: - הידיעה שההתבכיינות הזאת היא מתוזמנת היטב, מתודלקת בהרבה כסף תעמולה ונעשית לפי עצותיהם של מיטב הפרסומאים על-מנת למנוע את הפינוי הבא גורמת לי להתייחס אליה באותה ציניות שאני מתייחס לידיעה ממשרד ראש הממשלה שהשרה לבני לא קיבלה אישור לנסוע לישיבת מועצת הביטחון כי "היו צריכים אותה בארץ". - ההתבכיינות לא מאפשרת מקום לאנשים שדעותיהם אינם מתנגדות באופן נחרץ לכל פינוי. אין ממש מקום בעצב הקולקטיבי הזה ללהרגיש רע ולהגיד "חבר'ה עם כל הכאב יש עוד 100,000 איש שיצטרכו להתפנות" (חלק גדול מהם בשמחה רבה). - כי בדומה לפלסטינים אני חושב שהרבה מהמפונים יצרו לעצמם תרבות קרבן. היו כמה אלפי דירות מושכרות על-ידי המדינה חודשים מראש על-מנת לאפשר למפונים שלא הסדירו זאת מראש, דיור זמני, דירה של משפחתי הייתה אחת מהן. רובם סירבו לקחת אותם. הטענה הרשמית הייתה שהם (ואני מתייחס במילה הם לאלו שעשו את המעשים שאני הולך לתאר עכשיו) מעדיפים להישאר ביחד. אם כך, מדוע לא הסדירו את התפנותם מראש? כשזה כבר היה המצב סירבו "להיכנע" והפכו את כל משפחתם לקורבן לצרכים פוליטיים. התמונות של האוהלים צבטו בלב, אני מצטער שהדירה של הוריי שבשמחה הייתה מושכרת למפונה שנשארה ריקה (והמשכנו לקבל כסף מהמדינה על דירה ריקה) קצת הפריעה לי להתחבר לתמונה. אני מצטער, אבל כמו עם הפלסטינים, מי שבוחר להיות קורבן ולא לקחת את גורלו בידו גם במצבים קשים זוכה למעט מאוד סיפמטיה מצידי. - 500,000$ פיצוי בממוצע למשפחה על בתים שהושקע בהם בערך עשירית אם לא פחות, קצת הקשו עליי להתחבר לדמעות. במיוחד כשהבנתי את משמעות הדבר לפינוי עתידי של הגדה. וכן כי אני גם זוכר כמה אנשים שלמדו עמי בבית-הספר באשקלון והתגוררו באלי-סיני שסיפרו על המשפחות שלהם שעברו לשם מתוך מחשבה שאוטוטו מפנים אותם והם מקבלים את כספי הפיצויים. - הכמות האדירה של מונחים דתיים ומשיחיים שנכנסים חיש מהר לתוך השיח הזה (שצץ בשיחות עם אנשים, פחות מן הסתם בקמפיינים המסודרים בתקשורת) מרחיקה אותי ממנו וגורמת לי לפחד ממנו. אין לי, פשוט אין לי, שום דרך לתקשר עם אדם שדרך קבלת ההחלטות שלו לגבי המציאות המשותפת שלי ושלו נובעת משיקולים דתיים. זה גם מפחיד אותי מאוד שכשנצטרך לקבל את ההחלטה על פינוי הגדה הצד המתנגד לא יעשה זאת מתוך שיקולי עלות תועלת אלא מתוך שיקולי גאולה. - עירוב הילדים בכל הסיפור היה מבחינתי אחד הגורמים המרתיעים הקשים ביותר - אישה בירושלים שצעקה עליי נאצי בזמן שהיא ותינוקה היו לבושים בטלאי כתום; המפונים שהחליטו לעבור על החוק ולהתנגד בעצמם אך גם גררו את ילדיהם לראות את אבא מפונה על-ידי קציני צה"ל בכוח; ילדים בגילאי 9-10 באוטובוס בדרך הביתה שסיפרו לי איך הם עוברים על החוק בעידוד הוריהם ושהמשטרה הם רעים שמעוניינים לפגוע בנו; פוסטרים ברחבי ירושלים בסגנון של "הממשלה אחראית לדם הזה" שגורמים לי לחשוב האם גדלים כאן ילדים שיכולים להזדהות עם המדינה ומוסדותיה ועוד ועוד ועוד התנהגות בלתי אחראית בעליל. - המחשבה שלא יכולה לעזוב אותי על כל השנים שלהתנחלויות זרמו סכומי עתק, שמח"טים בצה"ל קודמו או לא קודמו לפי איך הם התנהגו לאוכלוסייה הישראלית בשטחים, על כך שדלתיהם של כל שר בממשלה כולל ראשה היו פתוחות בפני הנהגת המתנחלים, כולל בדיונים על גובה הפיצויים וביטול ההפחתה בפיצוי למי שסירב להתפנות בכוח החוק - כל אלו ועוד לא יכולים לשחרר אותי מהמחשבה שיש פה בכי של אדונים שאיבדו את מעמדם ולא של מסכנות אמיתית. קל יהיה לתייג את כל מה שאמרתי כסטיגמה, כשנאה עיוורת, ככמה השמאלן הזה לא מבין מתנחלים. אבל אני מבקש שתנסו באמת לקרוא אותי ובאמת לנהל כאן דיון רציני על תחושות אישיות וכמו-כן עובדות. אני מבקש שתאמינו לי כשאני אומר שאני לא מסתכל על זה מתוך בועה ומתוך חוסר הכרות. some of my best friends etc. וכן, אני כועס גם על ההנהגה במהלך ההתנתקות. אותה הנהגה שפחדה לדבר עם ציבור המתנחלים והשאירה את המצב בו בני-נוער בציבור הדתי-לאומי היום לא מבינים איך המדינה עשתה להם את זה (ואוו, עם כמה כאלו דיברתי בשנה האחרונה וגרמתי להם קצת אבל קצת לצאת עם הסתכלות אחרת על העניניים) ומשוכנעים שזה נבע מרשע טהור. אני כועס על ההנהגה שהחליטה על פיצויים כאלו מטורפים, על שביטלה את הדרישה בחוק שלא לתת את מלוא הפיצוי לאלו שלא התפנו בכוח החוק, וכן - אני חושב שגם צריך לחקור באופן רציני ביותר ולהבין היכן היו הכשלים בהכנה מראש ולתקן את מה שהתרחש.

 

[hillelg]

הייתי מתייחס בעניינייות לטיעוניך

אבל ממש אין לי כוח. אני מקווה שתקבל זאת בהבנה.

 

[אפרתקומי]

כמה הרהורים:

נראה לי שקשה לעירוני ממוצע לתפוס מה פירוש מגורים בקהילה תומכת, איכפתית וחמה. ועוד יותר קשה להבין את הקשר שנוצר בין חקלאי לאדמתו- קשר בל ינותק. שניתקנו. הצורך של בני הקהילה לעכל את הפינוי ביחד- מאוד ברור לי. הרצון להישאר קהילה דוקא ובמיוחד במשבר של היום שאחרי- מאוד ברור לי. הפיצוי הוא לא רק על ערך הבית שנהרס אלא על החיים שנהרסו, מקורות הפרנסה, היישוב, הקהילה, המשפחה, ועוד. אלו דברים שאין להם ערך כלכלי, ואין לי מושג איך כימתו אותם. ולבסוף שאלה: אחרי שאף משפחה לא הסכימה לגור בדירה המושכרת, מישהו טרח לבטל את החוזה??

 

[The Ancient Mariner]

החוזה פג בשלב מסוים

ושוב - חיי הקהילה מאוד חשובים, אז מתאמים פינוי מראש. אגב, היה גם בניין מגורים באשקלון שהיה חדש מבנייה והמדינה עשתה עמו חוזה להשכיר את כל הבניין למשך שנה במחירים מופרזים ואחר-כך גם להעביר סכומי עתק ל"חידוש הבניין" לקראת מכירה. גם הבניין הזה שיכול היה לשמש מגורים של "קהילה תומכת" נשאר ריק. אני היחיד שמרגיש שנוצרה פה תרבות קורבן?

 

[hillelg]

אתה צודק שנוצרה תרבות קרבן

מה שהפך את החיים של האנשים הללו ליותר קשים. אבל מה נעשה, קרבן נשאר קרבן, והרבה פעמים שוקע ברחמים עצמיים.

 

[The Ancient Mariner]

קשה לי עם הסלחנות הזאת

איכשהו כל מה שעלה לי לראש זה הקטע הבא מההספד של דוד גרוסמן לבנו: "בלילה שבין שבת לראשון, בעשרים לשלוש בלילה, צלצלו בדלת שלנו. באינטרקום אמרו שזה מקצין העיר, ואני הלכתי לפתוח, וחשבתי לעצמי - זהו, החיים נגמרו. אבל כעבור חמש שעות, כשמיכל ואני נכנסנו לחדר של רותי והערנו אותה כדי לומר לה את הבשורה הקשה, רותי, אחרי הבכי הראשון, אמרה: "אבל אנחנו נחיה, נכון? אנחנו נחיה ונטייל כמו קודם ואני רוצה להמשיך לשיר במקהלה ושנמשיך לצחוק כמו תמיד ואני רוצה ללמוד לנגן בגיטרה". וחיבקנו אותה ואמרנו שנחיה."