שנה אחורה...

[מחפשת לי ניק]

מה רע בכך שהחבר`ה כאן רוצים לשתף???

אני חושבת שהרבה מן הכותבים כאן ומשתפים את כולנו במה שעובר עליהם, אין להם את מי לשתף במציאות, אין למי לספר, לחוות איתו דעה... וגם אם יש אני חושבת שכאן כולם מרגישים פתוח... ומביעים את דעתם, מחשבותיהם, וכן.. גם את רגשותיהם!!! אז, מה רע בכך?! בשביל מה נועד הפורום אם לא בשביל זה?!?!

 

[קטנטן קטן]

בבקשה

טוב מאוד שחברים בפורום מביעים את מה שעובר עליהם (פורקים מהלב בלע"ז) זה באמת ממש מצוין, לו הפורום לא היה משמש אלא למטרה זו דיינו. הבעיה (לענ"ד) שיש כאן - כך נראה לי - כאלה שממצאים סיפורים נהדרים ו"מותחים" את חברי הפורום בכתיבתם המשובחת עם סיפורים שלא היו ולא נבראו אלא כאילו היו ונבראו, על זה שאלתי האם כאן המקום, וואני עדיין ממתין לחוות דעתם של החברים הנכבדים בעניין. תודה

 

[אחת ולתNיד]

עקרונית, אתה צודק.

אבל `שידוכים` הוא מעין פורום- תמיכה. יש חברים שנושא הפורום הוא עניין רגיש אצלם. כל אחד מנקז את המוגלה בדרך שלו... לגיטימי לקבל גם את זה.

 

[על המשמר]

לא חבל ? על מה ?

פרפורים ? אושר ? על מה ???? תפסיקו עם השטויות ! רחמנות. לא כל אחת שמתלהבת מהעניין תביא לכם אושר. ההיפך. כולי רחמנות מזכיר לי משל שאני נוהג לספר בקבוצת התמיכה שאני מעביר למכורים: משל לאדם הבורח מפני פיל. הוא רץ ומוצא מקלט בבאר. תוך כדי מנוסה הוא נאחז בשני ענפים מעל לפתח הבאר, בעוד רגליו נחות על עצמים שבולטים מן הצדדים. על ענף אחד תלויה כוורת דבש שממנה הוא מתחיל לאכול. התענוג שהדבר גורם לו בנוסף לחושך של הבאר מונעים ממנו לראות ששתי חולדות מכרסמות את הענפים שעליהם הוא נתלה; שהדברים שהוא עומד עליהם הם בעצם ארבעה נחשים; ושמתחתיו דרקון בלסתות פעורות מחכה לטרוף אתו... הפיל הפראי- הוא עצמינו שממנו אנו בורחים. הדבש- תענוגות החושים שמתיקותם מפתה אותנו עד הרס. הדרקון- הוא הסוף הממתין לכל מי שלא יודע להיזהר וחושב ששריקה בודדת, שמסר קטן, שצליל קולה של נערה, שריגוש רגעי- יביאו לו את האושר בחיים. ואנו נצעק לו: 'שוטה שבעולם ! תירק את הדבש המורעל! תתעשת ! תבין לאן הנחשים מוליכים אותך!'

 

[הילי בילי שלנו]

וואו.. אהבתי! כ``כ נכון!

 

[אלישיר]

פריצותא מול והטלת דופי באבותינו.

בעזהי"ת בדומה ל'על המשמר', אין בי התפעלות כלל ועיקר, מהמסופר כאן. נערה שובבה, נער שובב, רק שיזהרו שבסוף החיים שלהם לא 'ישתובבו' על חשבונם. ובכל זאת, מסקרנת אותי מתוך דברים אלו, הנקודה הכללית. לא לחינם ברא ה' יתברך, את הכוח של אשה לשאת חן בעיני אישה. וכבר למדנו בגמרא, שאם מנסים להחריב את היצר הרע לגמרי, אז כוח ההמשכיות בעולם נפסק, וכפי שראו חכמים בפועל שלא מצאו ביצת תרנגולת בית יומה בכל ארץ ישראל -ככל אותו המעשה ביומא סט. הנה היום יש נסיון, ליצור קשר נישואין, כאילו אין תפקיד כאן מצד היצר הרע. כאילו חיי נישואין הן פלפול "דרוש וקבל שכר", ש"לא היה ולא עתיד להיות" בחיי המעשה, וכל כולו רק עיון ערטילאי ותו לא. גישה זו, דומה וקצת מטילה דופי באבותינו. וכי מה ידענו אנו, ולא ידעו הם, שהיו בנות ישראל יוצאות ומחוללות בכרמים? (אגב. פשוט הדברים לענ"ד, ממש אינו בעניין ריקוד, ואל תאמר מחוללות אלא מטיילות וכיוצ"ב) הווי אומר, למרות הביקורת כלפי המסופר כאן, כי צריכה להיות הבנה איכשהו, איפשהו, שסו"ס יש מדרך התורה בהיכרות שנבעה גם מתוך נשיאת חן, ולא מתוך בירור נוקדני.