שמתם לב ש...

[השאלה הניצחית]

שמתם לב ש...

הרבה פעמים כשאנחנו רוצים לתאר משהו שחווינו - אנחנו עושים זאת בגוף שני , כלומר במקום אני - אתה. "כשאתה עושה מדיטציה אתה מרגיש..." כשלמעשה אני צריך להגיד "כשאני עושה מדיטציה אני מרגיש..." הרבה פעמים אנחנו משליכים את עצמנו על האחר כדי ליצור הזדהות , או כדי ליצור ריחוק מהדברים שאנחנו עושים , או פשוט לזרוק את זה על מישהו אחר , "זה לא אני , זה אתה..."

אז בתור תרגיל אני מציע לכם לשים לב מתי אתם עושים את זה , ובאותו הרגע גם ישר לתקן ולהגיד אני ולא אתה. ואותו הדבר לתקן אחרים שמשליכים עליכם דברים לא שלכם... ובאותה מידה אני גם מציע לעצמי לשים לב מתי אני עושה את זה...

 

[ים של שלווה]

../images/Emo13.gif o.k אנסה לשים לב לכך...

 

[איל באש]

תודה השאלה הנצחית../images/Emo45.gif

אני מסכים ומחזק בוא נפנה את האצבע המאשימה שלנו פנימה ונבדוק את עצמנו לפני שאנו מטיחים הכל בסביבה שלנו.

 

[eitan1ra]

סמנטיקה

אייל יקירי! המילה "אצבע מאשימה" היא נשמעת שלילית וקשה. אין פה אשמים יש פה אנשים תוהים. והרי אנחנו יודעים שהכל קשור להכל וכאשר אני משליכה ממני החוצה הרי זה חוזר אלי כיוון שגם זה מעולם לא עזב אותי. ואנחנו גם יודעים שאדם רואה " מומים " אצל אחרים הרי הוא רואה אותם מתוך הכרות אישית שלו. הצורך להשליך החוצה נובע מהצורך לקבל מראות לעצמנו ולכן גם בפיזי וגם בנפשי אנחנו יוצרים מראות לנו, וזאת כדי שנטיב להכיר אותנו, אז סלחנות ואהבה זאת התרופה לתחלואנו. המון אהבה וגעגועים מ ד פ נ ה

 

[איל באש]

דפנה ברוכה הבאה../images/Emo23.gif../images/Emo140.gif../images/Emo42.gif

מסכים איתך על כובד משקלה של המילה "אצבע מאשימה" וודאי שאין פה אשמים ואין בית משפט. אבל הרבה פעמים אנחנו עושים לעצמנו משפטי צדק איומים ומענישים את עצמנו, ושונאים את עצמנו. ואנחנו עושים זאת בלי משים לאחר. הרבה פעמים יותר קל לנו להאשים מישהו, מאשר להביט פנימה, מאשר לבדוק את עצמנו, להביט על המראות. והכל מאהבה, וללא כונה, פשוט מחוסר תשומת לב, או מודעות לעיניין. אז שאנחנו מחליטים לקחת אחריות על החיים שלנו, אנחנו בעצם מביטים במראה, אנחנו בוחרים לשנות ולעבור מהאצבע המאשימה, לעיניים הרואות , לראייה לאהבה ולקבלה עצמית. אנחנו יוצרים את המציאות שלנו פנימה ונחוצה החוצה ופנימה בוא זמנית כל הזמן, לכן יש לנו גם האפשרות לשנות. מסכים איתך מאוד שסלחנות ואהבה הם התרופה. תודה לך

 

[איל באש]

חיבוקים וגעגועים דפנה ../images/Emo140.gif../images/Emo23.gif

 

[ישלישם]

ובדיוק היום אני חושבת לעצמי ../images/Emo6.gif

למה כל-כך חשוב לנו שאחרים יחשבו כמונו?! בדיוק. ואז... החלטתי... שכולם יחשבו אחרת ממני. אז מה?! בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל

 

[ישלישם]

מישהו../images/Emo9.gif

אולי... אההה... חושב... כמוני? בדיוק?! בברכת האהבה המחברת עמוק בין כולנו, סיגל

 

[ל ש ם]

ואולי קצת אחרת?

אולי כשאנחנו משתפים בעצם אמירתנו "אתה" אנחנו מנסים לקרב את מי שאנחנו משתפים למקסימום החויה שעברנו? אופציה אחרת - בעצם האמירה "אתה" כשאנחנו מתכוונים לעצמנו אנחנו משיגים קצת יותר פרספקטיבה ומאפשרים לעצמנו עוד זוית ראיה ובדיקה איך זה נשמע?

 

[השאלה הניצחית]

לפעמים... אבל בכל זאת..

אני אתן לך דוגמא: נניח מישהו בא אלי וסיפר לי את הקטע הבא: "אתה נוסע לך , רגוע לגמרי , ופתאום מישהו צופר ככה סתם , ואתה ישר מתעצבן עליו , ולא רק שהוא צופר הוא גם מנסה אחרי זה לחתוך אותך , אז ברור שאתה לא תתן לו..." אז מה שקרה כאן זה שהוא קבע בשבילי איך אני אגיב (אתה מתעצבן עליו) ומה אני עושה (אתה לא תתן לו...) אם אני לא מודע לכך - אני רגיל לצורת דיבור הזאת אז אני מבין שזה הוא ולא אני שעשה את זה , אבל אם אני לא מתנגד לזה זה גם נכנס לתת מודע כאילו אלה היו הבחירות שלי... ואין לאף אדם אחר זכות להגיד לי איך אני מגיב , כי זו הבחירה שלי. באותה מידה הוא גם התנער מהבחירות שלו על ידי השלכתם עלי... במקרה הזה לקחתי דוגמא שלילית בכוונה בשביל להדגיש שזה זלא הבחירה שהייתי רוצה לעשות, אך גם בבחירה חיובית - אני לא יכול לבחור בשביל מישהו אחר...

 

[ל ש ם]

חשיבה מעניינת - שאלה ניצחית

 

[moon light2]

זה מעניין..../images/Emo29.gif

אני דווקא לא עושה את זה הרבה

משתדלת

פה ושם יש מעידות אבל זה החיים שלי למה שאני אשליך אותם על מישהו אחר?במה הוא חטא

? זה יותר קורה לי בכתיבה.אבל שאני מדברת אני מדברת בגוף ראשון זאת אני ואני מדברת על עצמי-אף אחד לא זכאי לחיים שלי ולחוויות שאני עוברת.גם רעות וגם טובות

 

[avaloka]

דיבור ב"אני" זה מאוד אישי

אני כבר כמה שנים שמה לב לזה, ובאיזשהו שלב התחלתי לדבר "אני" ובזמן האחרון שמתי לב שאני מעדיפה לחזור ל"אתה". אחת הסיבות זה היא שלדבר בגוף ראשון זה דבר מאוד אינטימי. גם אם אנחנו רוצים לשתף בחויות אישיות שלנו, ובתחושות אישיות שלנו, לא תמיד השומע מוכן לרמה כזאת של אינטיות, בשלב שבו מתנהלת השיחה. אם במשך השיחה נוצרת קירבה, אפשר לשתף ולהחשף, אבל למרות שאנחנו אומרים בעצם בדיוק את אותו דבר, השימוש בגוף שני דורש פחות מהמאזין. פחות מעורבות ריגשית בשיחה. אם זה "אתה", אנחנו יודעים שזה דיבור של באופן כללי. אם זה "אני" זה אישי. עוד דבר, אנחנו תמיד מדברים בלשון זכר, למרות שמעל 50% מאיתנו נקבות. ואנחנו רגילות לזה. זה מעלה הרבה שאלות גם כן, אבל זה לא אומר עדיין, שגם אני נחליט שזה לא בסדר, לא נשנה את זה ישר, ונתחיל לדבר בלשון נקבה עם כל אחד, בכל הזדמנות. אלא, נשים לב לזה, ונשים לב שרוב הזמן זה מתוך בחירה.

 

[איל באש]

ומה עם לדבר באנחנו?../images/Emo35.gif

לכלול את עצמי גם , למרות שאני כבר לא במקום הזה יותר? לקחת חלק ב... ולא לומר ל... ? אני מסכים איתך לגבי השימוש באני, או אתה. יש אנשים שבאמת יהיה להם קושי עם ה"אני", וזה דורש מהם המון. אבל יש גם אנשים שכאשר תדברי אליהם ב"אתה", ירגישו שאת מאשימה אותם, מתנשאת מעליהם ויודעת יותר מהם. יש כאלו שתדברי אליהם ב"אנחנו" ירגישו שאת מכניסה אותם לאן שהם לא מוכנים להכנס, כי הם לא מסוגלים לראות באותו הרגע, וזה ממש בסדר, ויש אנשים שיקבלו מה שתאמרי בהקשבה ובברכה, בלי קשר אם השתמשת ב"אני" או ב"אתה" יש אנשים ויש אנשים, כל אחד יכול להכיל מה שיכול להכיל, וזה בסדר. הרגישות שלך לסביבה , ועצם המחשבה ששיתפת אותנו בה נפלאה, תודה לך. אני מאמין שמתוך רגישות זו ,את יודעת להתאים עצמך לסביבה בה את נמצאת ויודעת מתי לדבר ב"אני" או ב"אתה", ולמי.

 

[avaloka]

איל, תודה לך, וגם

שאלת מה למדתי סיימתי שנה שעברה את חופ"ן, שזה חינוך פתוח וניסויי. כלומר, יש לי תעודת הוראה בחינוך אלטרנטיבי, ושם למדתי קצת פסיכולוגיה. וזה אחרי שסיימתי תואר ונשבעתי שלעולם, אבל לעולם, לא אחזור למוסד הזה שנקרא אוניברסיטה. אז, זה לא אוניברסיטה, אפילו לא מתקרב. זה המקום המקסים ביותר שאני יכולה להעלות בדעתי בשביל ללמוד בו (ובטח שבשביל תעודת הוראה של משרד החינוך) אם מעניין אותך, הוספתי לינק (למה לא לעשות להם קצת פרסומת) ושוב, תודה, כיף לקבל מחמאות

 

[איל באש]

AVALOKA היי ../images/Emo51.gif

נשמע לי מגניב ללמוד ככה, איזה כייף. שמח שחידשת לי , לא ידעתי שיש דבר כזה בישראל. זו מגמה מבורכת.

 

[איל באש]

ואיפה מחנכים בשיטה הזו?

איפה יש גני ילדים כאלה? ומה למדת לתואר 1 ?

 

[avaloka]

בכל הארץ

מלמדים בבתי ספר פתוחים. יש הרבה כאלה בארץ. לדוגמא - הפתוח הדמוקרטי ביפו, הפתוח הדמוקרטי בחדרה, בכפר סבא, בשוהם, במודיעין וכו' וכו' וזה שאני הכי אוהבת זה הבית ספר הניסויי בירושלים. אבל אפשר ללמד בכל בית ספר, כי מקבלים תעודת הוראה רגילה, עד חטיבת ביניים. יש בארץ הרבה גני ילדים של בוגרי חופן, יש כמה בירושלים שאני יודעת עליהם, אבל חבל שבדרך כלל הם לא מצהירים על עצמם שהם עובדים בשיטה של חופן חופן קיים כבר 28 שנים, וזה פשוט אהבה המשך התשובה קצת יותר למטה.. יש לך ילדים? מורן

 

[איל באש]

מורן היי

תודה על המידע, כייף לגלות דברים חדשים. לא אין לי ילדים. מעניין אותי מאוד הנושא של החינוך, והנה גיליתי שיש התקדמות בארצנו הקטנטונת. אני באופן אישי מכיר מהמשפחה שלי , בת דודתי ובעלה הם מחנכים בשיטת האנטרופוסופיה של רודולף שטיינר.

 

[avaloka]

יש הרבה נקודות משותפות

לולדורף (שיטת החינוך האנטרופוסופית) ולחופן. מה ששונה במהות זה שחופן נותנת הזדמנות לכל מורה לעתיד ללמוד מי הוא, מהי תפיסת העולם החינוכית שלו עצמו, ומה סיגנון ההוראה שלו. בוולדורף לומדים שיטה מן המוכן, שהמציא רודולף שטיינר.

(וזה למחר)