שמתי לב

[יפעת*]

שמתי לב

שאחד הנושאים שנורא מתריד את משתתפי הפורום, הוא להיות שונה מה כל כך רע בלהיות שונה? תארו לכם עולם שכל האנשים היו דומים- איזה שיעמום- תחשבו על כל האנשים שאתם לא ממש אוהבים, הייתם רוצים להיות כמוהם? שונה זה טוב! לא תמיד, אבל ברוב המקרים, האומץ ללכת עם מה שאת/ה עד הסוף, בלי להכנע לחשיבה או לחץ חברתי. אני כאן בפורום הזה, ואני מקטלגת את עצמי כשייכת לקבוצת אנשים, ובתוך אותה קבוצה, יש אנשים מאוד שונים, ובכל זאת יש להם יחוד, יש בהם שוני כמו בכל קבוצה אחרת או פורום אחר. כמו פורום אופנועים (שלא כנוסעי מכוניות) או פורום גרושים/גרושות בניגוד לנשואים נשואות. כל מה שאבחר להזדהות איתו יהפוך אותי לשונה. יפעת שונה וטוב לה

 

[אסי אש]

אולי את יחידת סגולה, אבל

הנטייה הטבעית שלנו בתור יצורי אנוש זה להיות נורמטיביים, כולנו בתת-מודע לפחות היינו רוצים לקבל יחס זהה כמו כולם, ולא לעורר תשומת לב, יפה שאת חושבת ששונות היא לא פסולה מעיקרה, וגם כך כולנו כאן - אבל החברה לא חושבת כך, וילדים צוחקים על ילד שונה, ומבוגרים מנדים אדם שונה - ככה בד"כ הדברים פועלים. זה מה שמציק לכולנו - לנשים מציק היחס הפחות טוב שהם מקבלות מנשים רזות ולגברים כאן מציק התגובות (לפעמים חסרות טאקט בעליל) שהם מקבלים מאנשים שרואים אותם מסתובבים עם נשים שמנות . וגם אם קיבלנו את עצמנו - תמיד יציק לנו, אז אין טעם להיתמם

 

[יפעת*]

לא יחידית סגולה

אינדוידואליסטית אני לא תמימה, אני יודעת שכשאני או מישהי רזה מגיעות לראיון עבודה אני אולי אצטרך להתאמץ יותר. אני יודעת שאם אני רוצה בן זוג, אני אצטרך לחפש יותר, אני יודעת שאנשים לפעמים מרשים לעצמם להעיר הערות, ולמדתי לענות. הסתובבתי עם גבר נמוך ממני, ובגלל זה גם אני חטפתי מבטים צולבים אבל בכל הדברים הללו, האחריות היתה שלי, כמו שההשמנה היא שלי! הפסקתי ללבוש שחור כבר מזמן, ואני מסתובבת עם בגדים צבעוניים ומצפה לעיניים שינעצו, תכלס, אני נהנת, והסיבות לנעיצת המבטים הן של המסתכלים מה איכפת לי למה???

 

[gal33]

יפעת, אנו מדברים על חריג, לא על

שונה. כל חיי פיללתי ליום בו אלך ברחוב, ולמען השם לא אבלוט יותר, תפסקנה ההתלחששויות הנוראיות האלו, כמעט הכנסת מכות אחד לשני רק בשביל שלא יפספסו את הפלא השמיני צועד מולם, ההערות המעליבות, צקצוק הלשון. כל האנשים דומים זה לזה, ושונים זה מזה. אין מדובר פה בשוני רגיל, מדובר בחריגות. אני לא הייתי חריגה כי בחרתי בכך. כי בחרתי ללכת עם קו אופנתי מסויים, או עשיתי משהו יצירתי, או חשבתי בפרספקטיבה שהאירה לאנשים איזו שהיא תובנה. אני בלטתי לכיוון השלילי. לפני שבועיים הגיע היום המיוחל. הלכתי ברחוב וראיתי שמסתכלים עלי כמו שמסתכלים על כל אחת אחרת ברחוב, כאילו אני סתם עוד אחת שהולכת. זהו, ותו לא. אושר הציף את ליבי, ודמעות את עיני, שחרור של כאב של כל כך הרבה שנים, שחרור של מה שהיה. החוצה התרעלה. אני עדיין מאוד מיוחדת, ועדיין שונה בזכות מי שאני, אבל אני כבר לא חריגה. כל מה שתבחרי להזדהות איתך יהפוך אותך לשונה מאחרים, ודומה למזדהים האחרים. שיהיה לנו רק טוב בחיים, גל

 

[יפעת*]

מסכימה איתך לחלוטין

זה לא נעים להיות חריג, וזה בהחלט משהו שאנחנו מחליטים עליו (אם אנחנו חריגים או שונים)