אד גלוריאם
New member
שמש. או רצון לשפוך.
היי לכולן, אני לא נרדמת ומקרה ראיתי את הפורום, שמתאים בדיוק להתלבטות שלי בתקופה האחרונה, אז פאנן. ומאוד אחפור בטח. אני בת 19, ה"חבר" שלי גם, הוא קרבי עם יציאות טמבליות לגמרי. ואנחנו כמה חודשים ביחד. ואנחנו הקשר הרגשי-מיני הראשון אחד של השני. שזה גם מקור אחת הבעיות בטח. הוא מאוד מוצא חן בעיניי, אבל הוא לא מספק בדיוק את הצרכים שלי; מבחינה רגשית (הוא די בלוק קר, אדיש ואטום, זה לא מפריע לי, להפך, אבל אני רוצה יחס שונה כלפיי. יחס "מיוחד" שלטענתו הוא לא יכול לת לי, או שזה יהיה נורא מאולץ), תדירות מפגשים (לדוג' הוא היה שבועיים בבית ומתוכם ראיתי אותו 3 פעמים, כל פעם ביוזמה שלי. והרגילה הזאת הייתה המדד, אם באמת אפשר שיהיה כאן משהו בינינו. ובאופן כללי אני מעוניינת לראות אותו יותר) ומבחינה מינית (אני תמיד בתחושה שאני כופה עליו, שהוא לא רוצה אותי מספיק או לא אכפת לו יותר מדי מהנאה המינית שלי). ואני די נשארת בגלל הפוטנציאל שנדמה לי שיש או כיוון שאני מחבבת אותו ואהבת הרווח שלי גדולה משנאת ההפסד. הוא לטענתו אומר שהוא אוהב אותי וכו', אבל אני מרגישה לא רצויה ושאני ברירת מחדל מעיקה לימים//סופ"ש שאין לו משהו יותר מעניין לעשות. שהוא די "זול" רגשית. כאילו הוא לא באמת רוצה אותי, מתאים לו לאגו\\לזין\\לראש שיש מישהי שרוצה אותו. - הוא סתם רוצה את המגע, צריך מישהי כדי לא להיות לבד,ובמקרה המישהי הזאת הוא אני. אנחנו נפרד? לא ממש ישנה לו. זה גם מה שהוא אומר, פעם אחרונה ש"נפרדתי" ממנו, זה היה "חפיף, בקטנה" אז בחודש-חודש וחצי האחרון נפרדתי וחזרתי איזה חמש פעמים. אנחנו נפגשים, הכל סבבה ואחרי זה אני מתפרקת שהוא לא רוצה אותי ותכלס נשמע לי מפגר להשקיע אנרגיה\\מחוייבות ולאהוב מישהו שבצבא ובכלל לא רוצה אותי. וביום חמישי האחרון נפרדתי ממנו, מבחינתי, סופית. היינו בדירה של אמא שלו ורציתי שנשן שם ובבוקר כל אחד יחזור הביתה, זה בערך הדבר הכי ברור בעולם. דירה מגניבה וריקה בת"א (אני חיפאית, הוא ירושלמי) הוא לא רצה, למרות שלא ראה אותי שבועיים ולא יראה אותי עוד הרבה זמן. שכבנו, התחלתי לבכות, כי נורא נעלבתי מכך שהוא לא רוצה להיות איתי, הלכתי לשירותים וכשחזרתי הוא נרדם!! אספתי את הדברים שלי ונסעתי הביתה. ביום שבת, שכבתי עם מישהו, פשוט כדי לשכוח, מבחינתי זה היה גמור וחשבתי שיהיה לי יותר קל. ועכשיו שוב חזרנו, די ביוזמתי והוא מעדיף להיות איתי מאשר בלעדי, אבל מבחינתו "בגדתי" בו והייתי עם גבר אחר. שזה מגוחך, בהתחשב בכך הוא בקושי מתייחס אלי, אבל המחשבה שאהיה עם מישהו אחר, שולי, חדפעמי ככל שיהיה, מעירה את כל יצר הרוכשנות שלו. אני לא יודעת מה בדיוק אני מנסה להגיד בעצם, אני מניחה שזה קצת התעורר כי נפגשתי איתו היום והוא אמר שהוא לא יודע אם זה יצליח לשרוד שלוש שנים, אבל שנה וחצי בטוח והפריעה לי המחשבה, שהוא כ"כ לא קשוב לצרכים שלי, שאני לא יותר ממועקה רגשית עליו כשיש לו אופציה לפגוש אותי והוא לא רוצה אפפם כי יש לו אילוצים ודברים אחרים לעשות עלאק (לעשות כלום ולפוצץ חייזרים במחשב), אבל הוא גם לא מוכן להודות שהוא לא אוהב אותי. ואני נשארת איתו, פשוט כי הוא מוצא חן בעיניי.
היי לכולן, אני לא נרדמת ומקרה ראיתי את הפורום, שמתאים בדיוק להתלבטות שלי בתקופה האחרונה, אז פאנן. ומאוד אחפור בטח. אני בת 19, ה"חבר" שלי גם, הוא קרבי עם יציאות טמבליות לגמרי. ואנחנו כמה חודשים ביחד. ואנחנו הקשר הרגשי-מיני הראשון אחד של השני. שזה גם מקור אחת הבעיות בטח. הוא מאוד מוצא חן בעיניי, אבל הוא לא מספק בדיוק את הצרכים שלי; מבחינה רגשית (הוא די בלוק קר, אדיש ואטום, זה לא מפריע לי, להפך, אבל אני רוצה יחס שונה כלפיי. יחס "מיוחד" שלטענתו הוא לא יכול לת לי, או שזה יהיה נורא מאולץ), תדירות מפגשים (לדוג' הוא היה שבועיים בבית ומתוכם ראיתי אותו 3 פעמים, כל פעם ביוזמה שלי. והרגילה הזאת הייתה המדד, אם באמת אפשר שיהיה כאן משהו בינינו. ובאופן כללי אני מעוניינת לראות אותו יותר) ומבחינה מינית (אני תמיד בתחושה שאני כופה עליו, שהוא לא רוצה אותי מספיק או לא אכפת לו יותר מדי מהנאה המינית שלי). ואני די נשארת בגלל הפוטנציאל שנדמה לי שיש או כיוון שאני מחבבת אותו ואהבת הרווח שלי גדולה משנאת ההפסד. הוא לטענתו אומר שהוא אוהב אותי וכו', אבל אני מרגישה לא רצויה ושאני ברירת מחדל מעיקה לימים//סופ"ש שאין לו משהו יותר מעניין לעשות. שהוא די "זול" רגשית. כאילו הוא לא באמת רוצה אותי, מתאים לו לאגו\\לזין\\לראש שיש מישהי שרוצה אותו. - הוא סתם רוצה את המגע, צריך מישהי כדי לא להיות לבד,ובמקרה המישהי הזאת הוא אני. אנחנו נפרד? לא ממש ישנה לו. זה גם מה שהוא אומר, פעם אחרונה ש"נפרדתי" ממנו, זה היה "חפיף, בקטנה" אז בחודש-חודש וחצי האחרון נפרדתי וחזרתי איזה חמש פעמים. אנחנו נפגשים, הכל סבבה ואחרי זה אני מתפרקת שהוא לא רוצה אותי ותכלס נשמע לי מפגר להשקיע אנרגיה\\מחוייבות ולאהוב מישהו שבצבא ובכלל לא רוצה אותי. וביום חמישי האחרון נפרדתי ממנו, מבחינתי, סופית. היינו בדירה של אמא שלו ורציתי שנשן שם ובבוקר כל אחד יחזור הביתה, זה בערך הדבר הכי ברור בעולם. דירה מגניבה וריקה בת"א (אני חיפאית, הוא ירושלמי) הוא לא רצה, למרות שלא ראה אותי שבועיים ולא יראה אותי עוד הרבה זמן. שכבנו, התחלתי לבכות, כי נורא נעלבתי מכך שהוא לא רוצה להיות איתי, הלכתי לשירותים וכשחזרתי הוא נרדם!! אספתי את הדברים שלי ונסעתי הביתה. ביום שבת, שכבתי עם מישהו, פשוט כדי לשכוח, מבחינתי זה היה גמור וחשבתי שיהיה לי יותר קל. ועכשיו שוב חזרנו, די ביוזמתי והוא מעדיף להיות איתי מאשר בלעדי, אבל מבחינתו "בגדתי" בו והייתי עם גבר אחר. שזה מגוחך, בהתחשב בכך הוא בקושי מתייחס אלי, אבל המחשבה שאהיה עם מישהו אחר, שולי, חדפעמי ככל שיהיה, מעירה את כל יצר הרוכשנות שלו. אני לא יודעת מה בדיוק אני מנסה להגיד בעצם, אני מניחה שזה קצת התעורר כי נפגשתי איתו היום והוא אמר שהוא לא יודע אם זה יצליח לשרוד שלוש שנים, אבל שנה וחצי בטוח והפריעה לי המחשבה, שהוא כ"כ לא קשוב לצרכים שלי, שאני לא יותר ממועקה רגשית עליו כשיש לו אופציה לפגוש אותי והוא לא רוצה אפפם כי יש לו אילוצים ודברים אחרים לעשות עלאק (לעשות כלום ולפוצץ חייזרים במחשב), אבל הוא גם לא מוכן להודות שהוא לא אוהב אותי. ואני נשארת איתו, פשוט כי הוא מוצא חן בעיניי.
