שמעתם על צ'רלי?
אז זהו, שהבנתי שבארץ לא ממש הרחיבו עליו את הדיבור, אז אספר לכם עליו קצת. צ'רלי הוא הוריקן. שם נחמד להוריקן, לא? אז זהו שלא.... ביום רביעי שעבר התברר שצ'רלי מתנועע לכוון פלורידה, ז"א, הולך לכסח קצת מהאיים, קי ווסט למשל, שהיה צפוי לקבל פגיעה רצינית, קיבל קצת מהזנב של צ'רלי וזהו. ביום חמישי היה ברור לכולם כי צ'רלי עומד לפגוע בצד המערבי מרכזי של פלורידה, במקום שנקרא טמפה ביי, לפי התחזיות היה אמור לשנות את "הפריזורה" העתידית של הביי. הודיעו שבתי הספר סגורים ביום ששי (הלימודים החלו ביום שני שעבר). ויאללה ביי עד יום שני. יום ששי הפציע ונראה היה שלצ'רלי אין תכניות להכיר את טמפה ביי וזומם להיכנס ליבשת. לא ידענו בדיוק מה ולמה, אז פשוט הכנסנו את המכוניות לגראז', הצטיידנו בכמה בקבוקי מים וחבילת בטריות לפנסים, שיהיה. יום ששי שבע בערב הפסקת חשמל, מתחילות רוחות חזקות וגשם זלעפות. שבע וחצי, שומעים בום גדול על החלון של פינת האוכל ומחליטים להיכנס למסתור שאומר, מקום עם תקרה נמוכה ובלי חלונות, המקום הנבחר הוא חדר הכביסה. הוכנב מזרן, נרות משחקים לילדים ומים. וזהו, יושבים בשקט. הרוחות החזקות מנענות את הבית, הקירות רועדים, הדלתות דופקות, נשמעים בומים חזקים שלא מביישים את ימי מלחמת המפרץ..... באיזה שלב, השתרר שקט, ככה בשניה, כמה דקות ארוכות ארוכות, ואנחנו מבינים שאנחנו "בעין". הרוחות החזקות נמשכות ביתר שאת. בשעה תשע ועשרים הרוחות נרגעו והחלטנו לצאת. יצאנו החוצה וראינו שהעצים בחצר נקרעו לגזרים, רעפים מהגג שבורים על הדשא, חושך מצרים והרבה הקלה שיצאנו ללא נזק. למחרת בבוקר, יוצאים לבדוק את השטח, העץ שנשבר שכוב על החניה, הרעפים של השכנים מפוזרים אצלנו בחצר, לשכנים ממול יש בריכה בחצר, כל הרשת הענקית שמסביב קרסה לגמרי. היער שנמצא פחות ממאה מטר מהבית, איננו! כשעוברים אנשי הבטחון ברחוב, הם מספרים שההוריקן לא הגיע ליד, הגיע איתו גם טורנדו. הטורנדו הוא שגילח את היער שהיה לידנו. לפי המיקום שלנו, כנראה היינו אכן בקצה של עין ההוריקן. יצאנו לראות את הנזקים בסביבה, יצאנו בזול! בתים נהרסו, כאלו שנמצאים מיילים בודדים מאיתנו. האור נהיה שונה, אפרורי ועצוב. היום, יום שלישי, חזר לנו החשמל והטלפון. היום נסעתי לחברה שגרה יותר משעה נסיעה כדי לעשות כביסה.... חזרתי ולא האמנתי לעיני, העיירה שהדר, בני למד בשנה שעברה, הפכה לעיר רפאים, כמו אלו שרואים בסרטים. עצוב נורא! אז זהו, אנחנו עברנו הוריקן, על אמת וזה מפחיד. אומרים שהוריקנים לא נכנסים ליבשת בד"כ, פעם אחרונה שהוריקן נכנס וכיסח כך בפלורידה, היתה לפני 26 שנה..... החיים עדיין לא חזרו למסלולם, פלורידה הוכרזה כמוכת אסון. ביום ששי אנחנו עוברים דירה ומאחלת לכולנו רק טוב.
אז זהו, שהבנתי שבארץ לא ממש הרחיבו עליו את הדיבור, אז אספר לכם עליו קצת. צ'רלי הוא הוריקן. שם נחמד להוריקן, לא? אז זהו שלא.... ביום רביעי שעבר התברר שצ'רלי מתנועע לכוון פלורידה, ז"א, הולך לכסח קצת מהאיים, קי ווסט למשל, שהיה צפוי לקבל פגיעה רצינית, קיבל קצת מהזנב של צ'רלי וזהו. ביום חמישי היה ברור לכולם כי צ'רלי עומד לפגוע בצד המערבי מרכזי של פלורידה, במקום שנקרא טמפה ביי, לפי התחזיות היה אמור לשנות את "הפריזורה" העתידית של הביי. הודיעו שבתי הספר סגורים ביום ששי (הלימודים החלו ביום שני שעבר). ויאללה ביי עד יום שני. יום ששי הפציע ונראה היה שלצ'רלי אין תכניות להכיר את טמפה ביי וזומם להיכנס ליבשת. לא ידענו בדיוק מה ולמה, אז פשוט הכנסנו את המכוניות לגראז', הצטיידנו בכמה בקבוקי מים וחבילת בטריות לפנסים, שיהיה. יום ששי שבע בערב הפסקת חשמל, מתחילות רוחות חזקות וגשם זלעפות. שבע וחצי, שומעים בום גדול על החלון של פינת האוכל ומחליטים להיכנס למסתור שאומר, מקום עם תקרה נמוכה ובלי חלונות, המקום הנבחר הוא חדר הכביסה. הוכנב מזרן, נרות משחקים לילדים ומים. וזהו, יושבים בשקט. הרוחות החזקות מנענות את הבית, הקירות רועדים, הדלתות דופקות, נשמעים בומים חזקים שלא מביישים את ימי מלחמת המפרץ..... באיזה שלב, השתרר שקט, ככה בשניה, כמה דקות ארוכות ארוכות, ואנחנו מבינים שאנחנו "בעין". הרוחות החזקות נמשכות ביתר שאת. בשעה תשע ועשרים הרוחות נרגעו והחלטנו לצאת. יצאנו החוצה וראינו שהעצים בחצר נקרעו לגזרים, רעפים מהגג שבורים על הדשא, חושך מצרים והרבה הקלה שיצאנו ללא נזק. למחרת בבוקר, יוצאים לבדוק את השטח, העץ שנשבר שכוב על החניה, הרעפים של השכנים מפוזרים אצלנו בחצר, לשכנים ממול יש בריכה בחצר, כל הרשת הענקית שמסביב קרסה לגמרי. היער שנמצא פחות ממאה מטר מהבית, איננו! כשעוברים אנשי הבטחון ברחוב, הם מספרים שההוריקן לא הגיע ליד, הגיע איתו גם טורנדו. הטורנדו הוא שגילח את היער שהיה לידנו. לפי המיקום שלנו, כנראה היינו אכן בקצה של עין ההוריקן. יצאנו לראות את הנזקים בסביבה, יצאנו בזול! בתים נהרסו, כאלו שנמצאים מיילים בודדים מאיתנו. האור נהיה שונה, אפרורי ועצוב. היום, יום שלישי, חזר לנו החשמל והטלפון. היום נסעתי לחברה שגרה יותר משעה נסיעה כדי לעשות כביסה.... חזרתי ולא האמנתי לעיני, העיירה שהדר, בני למד בשנה שעברה, הפכה לעיר רפאים, כמו אלו שרואים בסרטים. עצוב נורא! אז זהו, אנחנו עברנו הוריקן, על אמת וזה מפחיד. אומרים שהוריקנים לא נכנסים ליבשת בד"כ, פעם אחרונה שהוריקן נכנס וכיסח כך בפלורידה, היתה לפני 26 שנה..... החיים עדיין לא חזרו למסלולם, פלורידה הוכרזה כמוכת אסון. ביום ששי אנחנו עוברים דירה ומאחלת לכולנו רק טוב.
