קראתי את הכתוב באתר.
זהו אוסף קישקושים חסרי תכלית. מי שכתב את המצע הזה, ניסה לתפור לעצמו בגד רב מידות שאינו מתאים ללבושו של איש. ניכר חוסר חשיבה יצירתית, העלאת גירה של עקרונות בלתי ישימים, חשש מנסיון לפריצת דרך, ובקיצור, כלום עם הרבה שום דבר. החוק הנורווגי הוא בדיחה עצובה, וכך גם הנסיונות החוזרים ונשנים להעמיד בראש הממשלה את מי שלא יוכל אף פעם לעמוד על רגליו שלו. אין בהצעות הללו משום פתרון לשום חולי של הדמוקרטיה שלנו, ולא תקווה לשיפור שיטת המימשל, אלא קריקטורה שלה. עושה רושם שכותבי המצע הזה מפחדים מהצל של עצמם ואינם מעיזים לחשוב שום צעד קדימה. אלא משהפוליטיקה מתחילה לדגדג באצבעותיהם, הם אוספים כמה רעיונות טפלים מכל הבא ליד, ומנסים לחבר אותם ביחד, כדי לומר "אנחנו כאן ויש לנו כוונות". ובכן, חברים - אין תקווה מהקבוצה, מההתארגנות הזאת. מי שלא מבין שבדמוקרטיה אמיתית חייבים להפריד את הרשות המבצעת מהרשות המחוקקת, הפרדה של ממש, ומנסה לסתום חור או שניים במסננת, לא מבין שלא יצליח להחזיק מים באמתחתו הדולפת. שיטת הדמוקרטיה שלנו מבוססת על ניגודי עניינים המובנים בשיטה, שעושים אותה לבלתי אפשרית, להרסנית, לכזו הניתנת לשיתוק ולהשפעות שליליות מכל צד וכל כיוון. רוצים מימשל תקין? מימשל בעל יכולת פעולה? אין ברירה אלא לנתק בין הכנסת לממשלה, נקודה. לא לממשלה קואליציונית. כן לממשלה נשיאותית חוקתית. עגלה אחת תקועה בבוץ, אינה יוצאת ממנו בעזרת נהגים רבים שמושכים לכל כיוון אפשרי. היא נותרת במקום, תקועה בבוץ. רק נהג אחד, בעל יכולת לרכז פעולה וכוחות המונחים לכיוון ברור ויחיד, יש לו סיכויים להתגבר על המכשולים והבוץ הטובעני בו נמצאת ממשלת ישראל, ואיתה כל המדינה. פעם החליטו החיות ביער להקים תזמורת. נתנו בידי כל אחת מהחיות כלי נגינה, וכשהאריה נתן אות, כולם החלו לנגן ביחד. יצאה קקפוניה איומה. ישבו החיות וחשבו, וחשבו וחשבו, כיצד ומה לעשות כדי שהתזמורת שלהם תנגן קונצרט ראוי לשמו. כשכולם כבר עייפו מלחשוב, וכל הצעה שנבחנה לא הביא לשיפור, ולפני שהחליטו להתפזר חזרה ליער, העלה החמור את הצעתו הגואלת. בואו ונחליף מקומות, ונחליף גם כלי נגינה בינינו. אתם מבינים רבותי החכמים, אצלנו מקיימים את הצעתו של החמור כל פעם מחדש. האם מישהו חש בשיפור? האם הקקפוניה הפכה לסימפוניה? בלי מקצוענות וללא הנהגה, שום דבר לא יעבוד. די לנו ברעיונות סרק. מה שלא עובד, צריך להיזרק אל פח האשפה של ההיסטוריה, ולא לסתום חור אחד ע"י העברת הפקק מחור אחר אל החור הבא. הבעיה היא ניגודי אינטרסים בין הרשויות, ולכן הפתרון הוא ע"י הפרדת הרשויות. הדמוקרטיה הפרלמנטרית קואליציונית שלנו, הוכחה כדפוקה מהיסוד! לכן אין ברירה אלא לעבור לשיטה הנשיאותית חוקתית. הכנסת תעסוק בחקיקה, והממשלה תעסוק במימשל. לא יהיו עוד חברי כנסת - שרים בממשלה. שום קומבינה שכזאת. נשיא נבחר אחד לקדנציה מלאה, וצוות שרים מקצועיים - מינויים שלו. יכשל הנשיא? יעוף ואיתו כל השרים. כעת הממשלה נכשלת כל הזמן, והחיות רק מחליפות כלי נגינה ומקומות ישיבה ביניהן. ממשלת חמורים ביער. איש לו לומד ולא מסיק מסקנות. נצחון מדינת הקומבינה. בקרוב נזכה לראש ממשלה בשם אלפרון. הוא כבר יעשה סדר. הגורם המאורגן הראשי במדינת הקומבינה שלנו - הוא הפשע המאורגן. יובל לב
