"כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ - כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּו"
(משלי כו11

גם עד עליית הנאצים לשלטון,
הרגישו היהודים טוב בגרמניה
ותפסו את עצמם כחלק מהעם הגרמני
("היה יהודי בביתך וגרמני בצאתך"),
חלק שתרומתו תרומה משמעותית לחיי התרבות והכלכלה.
ואחרי הבעיטה שספגנו מהם (בעיה בלשון המעטה),
לחזור ככלבים השבים על קיאם, ככסילים השונים באיוולתם...
הרי מה שספגנו מהספרדים לפני קצת יותר מ-500 שנה היה כאין וכאפס לעומת מה שספגנו מהגרמנים - והחרמנו אותם ויהודים לא חזרו לשם כל תקופת החרם, במשך 500 שנה!
וכל כך עצוב ומתסכל לדעת שיש ישראלים שלא יודעים להעריך מה המשמעות של חיים במדינה שלנו אחרי כל מה שעברנו בכל ארצות הגלות ועדיין ממשיכים לעבור התבזות אחרי התבזות.
אומנם פחות בגרמניה, בארה"ב, בקנדה ובאוסטרליה -
אך אני לעולם לא ארצה לגור בשום מקום שאינני ריבון בו, כשיש לי ארץ שבא אני הריבון ואני מרגיש חופשי להפגין, להטיח דברים בממשלתי אם מעשיה לא מוצאים חן בעיניי, לא לפחד משוטרים שמעצבנים אותי, להרגיש מעורב בכל דבר שקורה במדינה.
והכי הכי חשוב: להזדהות עם עמי
שהוא חלק ממני, ואני חלק ממנו.
כנאמר בסיום חלק ראשון בברכת החודש שהיא אחת מהברכות הכי עתיקות הידועות לנו:
"חברים כל ישראל ונאמר אמן"!
פרי מגדים