הנה תשובה אחרת
באחד בספטמבר 2000, פורסם ראיון של גיא אסיף עם חברי תנועה עלומה וקטנה בשם "אנונימוס". בסוף הכתבה, אמר מישהו (לא ציינו שם. הערה חמורה לעורך), את הדברים הבאים "אנחנו לא קדושים ולא תובעים מאנשים להיות קדושים. אנחנו רק אומרים לכל אחד 'בוא תסתכל בחיים שלך, או בואי תבדרי בחיים שלך, בואי תבדקי איפה את יכולה לחיות עם פחות אכזריות'.בשביל מישהו זה יהיה לא לאכול כבד אווז. בשביל מישהו זה יהיה לאכול בשר במקום שלוש פעמים בשבוע, פעם בשבוע. בשביל מישהו זה יהיה להיות צמחוני, בשביל מישהו זה יהיה להיות טבעוני. בשביל מישהו זה לא להיות צמחוני, אבל ללכת כל שבוע להפגנה נגד נסויים בבעלי חיים. אז כל אחד יכול למצוא איפה בחיים שלו הוא יכול להחדיר את הנושא הזה. לקדושה בחיים לא נגיע." מבחינתי, הפסקה הזו הייתה שווה את כל המאמר. באותה התקופה הייתי צמחוני, והיה לי קושי של ממש להתמודד עם העוולות של התעשיות החלב והביצים. הפיסקה הזו איפשרה לי לחשוב שוב על האופן שבו אני תופס את הצמחונות, בלי להרגיש מותקף. אומנם בעיקוב של שלוש שנים אחר כך, הייתי מוכן נפשית להתנתקות מתעשיית הבייצים ואחר כך החלב. מבחינתך, אולי הצעדים צריכים להיות יותר קטנים. אני הייתי מציע, למשל, לנסות לוותר על ארוחה בשרית פעם או פעמיים בשבוע, ולראות אם את יכולה להמשיך מכאן. בחשבון פשוט, אם אדם אוכל שש פעמים בשר בשבוע, ובשנה יש 52 שבועות (קצת יותר), הרי בשנה הוא אוכל 312 חיות בשנה. נניח וויתרת על ארוחה בשרית אחת לשבוע - צמצמת את האכזריות בחייך ל260 חיות בשנה. וויתרת על עוד ארוחה בשרית בשבוע, צמצמת ל218 חיות. זה נראה מעט, אבל אני חושב שיש בתהליך הדרגתי כזה, כדי להכשיר את הנפש לקראת פרידה מלאה מבשר. אופציה שניה, שנוטה גם היא להתעצם, אני למדתי מתוך ספר גמילה מעישון (ואני באמת חושב שיש מידה לא קטנה של דמיון בין התמכרות לבשר להתמכרות לעישון). לפני שאת אוכלת בשר, חישבי אם באמת זו הדרך הטובה ביותר מבחינתך להשביע את רעבונך כרגע. יכול להיות שתגלי שלא מעט מהסטייקים שאכלת, היו מתוך "חשק" יותר מאשר צורך אמיתי. וכמובן, פעילויות אחרות - הימנעות מלקיחת חלק בתעשיית הנסויים, השתתפות בהפגנות, אפילו שיחה על הנושא עם אחרים, יש לה תרומה מכובדת. כבר שמעתי על אוכלי בשר שצמחנו אחרים (גם אם באמת מדובר במקרים מאד נדירים). מקווה שעזרתי במשהו יאיא
