דוקא יש על זה ויכוח!!!!
וסליחה שאני מתערבת לכם בשיחה האישית... (איך כל פעם בטעות אני מגיעה לפה במקום לפורום של הדתיים?) מה הקשר בין המשתמטים לבין אלה שלומדים תורה? מה, כל כך קשה להבדיל ביניהם? כל כך קשה לראות מי באמת לומד ומי לא? למה הרבנים לא קמים ומוסרים לצבא רשימות של הבחורים שרק רשומים אצלהם ולא באמת לומדים תורה? למה? מה אנחנו, הצאר הרוסי שצריך להגן על הבחורים הקדושים מפניו? בודאי שלימוד התורה שמר על הגחלת שלושת אלפים שנה, אבל מישהו צריך גם לשמור עלינו, לא? צריך צבא, לא? אז מה, שאלה שידיהם מלאות חטאים יגנו על חיינו? זה יותר הגיוני? והטענה הזאת שהתורה היא המגינה ולא הצבא היא מאוד נחמדה, רק לא מתאימה להשקפת העולם היהודית. כי לפי זה, למה יש ארגון ``הצלה``? למה יש ``עזר מציון``? הרי לומדי התורה אמורים להגן שגם לא יהיו מחלות וצרות אחרות. לא כתוב ביהדות בשום מקום שהאדם לא צריך לפעול כדי להגן על עצמו ולשמור על חייו ושלימוד תורה מספיק לשם כך! ובכלל, כל הזמן שומעים את הטענה שבחורי הישיבה לומדים תורה וזה המאמץ שלהם לשמירה על הארץ הזאת. אז רציתי לדעת, אם כבר כל כך איכפת להם ממה שקורה פה ומההגנה והבטחון של המדינה הזאת, למה לא שמעתי שבשום ישיבה חרדית או שטיבעל מתפללים לשלום חיילי צה``ל? הרי, הבחורים היו צריכים כל בוקר לומר תפילה מיוחדת שתייחד את הלימוד שלהם במפורש להגנה על הארץ ולשמירה על חיילי צה``ל שעומדים על משמר ארצינו. ובכל יום שנהרג ח``ו חייל, צריכים הבחורי-ישיבה להתענות ולהרהר היכן הם צריכים לשוב בתשובה ולתקן כדי שלא יקרה עוד דבר כזה, שהרי ``כל ישראל ערבים זה לזה``. לא ??? הבעיה אינה רק האם משרתים או לא משרתים, אלא האם בכלל בחורי הישיבה רואים עצמם חלק מהעם הזה, מהארץ הזאת ומכל מה שקורה פה, או שהם רק רואים בנו עוד פריץ שכדאי ורצוי להתעלם ממנו כמה שאפשר ולהמשיך בשגשוג בגטו הפנימי?! ואולי זה גם מסביר את מה ששיינדי כתבה שהחרדים תמיד יהיו רדופים ע``י השלטון כאן. זו באמת הבעיה. שהחרדים רואים את מה שקורה כאן, כהמשך ישיר להיותם נרדפים ונרצחים בידי הגויים בגלות ולא מבינים שכאן העניין הוא אחר, שאלה הם אחיהם שמבקשים מהם לתת יד וכתף או רגל או מה שלא יהיה, רק שיהיו חלק מהמשפחה (בלי שיצטרכו לבטל את היחודיות שלהם) ויעזרו ולא רק יקחו ויקחו ויקחו ויקחו. ואם יש רדיפה (ולפעמים אכן יש) היא לא רדיפה אנטישמית מעצם היותם יהודים, אלא מתוך כעס (מוצדק או לא) על חוסר שתוף-הפעולה והתופעה של לקחת ולא לתת דבר. זהו סליחה שהתערבתי