הפריה הדדית
שמעתי פעם, למה אותו אחד שלומד ולומד… ולומד, מתואר בשם "תלמיד חכם"? למה לא מסתפקים בתואר "חכם"? והתשובה: כי מעלתו המיוחדת של החכם היא, שהוא תאב למידה. שהוא תמיד רוצה ללמוד עוד ועוד, לעולם הוא לא שבע מהחכמה. בהודעתך אתה מבטא משאלת-לב: רוצה לפגוש מישהי שתרגש אותי, שתחדש לי, שתביא לי תובנות שאין לי... ואתה ממשיך ומצהיר: ועכשיו לא נותר לי אלא לוותר על השרביט, ולהעיז להקשיב וללמוד ממישהי אחרת. על כך ברצוני להגיב. בהתבוננות שטחית בקשר שבין אהבה לנתינה, נראה - שכאשר אוהבים מישהו נותנים לו את צרכיו ומספקים את מבוקשו. כלומר, ה"אהבת הזולת" היא הגורמת את ה"נתינה" לו. בהתבוננות מעמיקה יותר נגלה - שה"נתינה לזולת" גוררת ויוצרת "אהבה" למקבל. מאחר והאדם, יותר מכל, "אוהב את עצמו" - כשהוא נותן מעצמו לזולת, מתפתחת אצלו אהבה לזולת, בגלל שחלק ממנו נמצא כעת אצל הזולת. וככל שאצל המקבל (הזולת) יהיו יותר דברים משל הנותן, כך תתעצם אהבתו של הנותן אל המקבל. "האלי" מכובדי, כדי לקנות חכמה, כדי להשיג אהבה, לא צריך לוותר על השרביט, לא צריך גם להפסיק ולחלוק עם הזולת, את אותן תובנות נפלאות שלמדת, הפקת והפנמת במהלך חייך. רק הפריה הדדית (גם כשאתה הוא המוביל), עם נכונות ללמוד, תגשים לך את אותה משאלת-לב שאתה כל כך מבקש לעצמך. וכבר שנו חכמים בתלמוד (מסכת תענית דף ז): אמר רבי חנינא, הרבה למדתי מרבותיי, ומחבריי יותר מרבותיי, ומתלמידיי יותר מכולן בהצלחה ידידי! שיח אחר