שמישהו יקרא לקדמן...
יהב מאוד לא אוהב רמזורים אדומים. בכל פעם שיש כזה, הוא פורץ בבכי ונרגע רק שהרמזור מתחלף לירוק והאוטו ממשיך לנסוע. שום דבר אחר לא מרגיע אותו. היום נסענו לסידורים ובמקרה נתקענו בפקקון בגלל רמזור קצר בפנייה שמאלה. יהב כמובן התחיל לצרוח וסירב להירגע... ואז, למרבה הבושה, יצאו האנשים מהמכונית אחרי, דפקו על חלוני והתחילו להעיר הערות - "זה בגלל השמש, תכסי אותו, תזיזי אותו ככה" ועוד שלל עצות... אני שונאת, אבל שונאת שמעירים לי על דברים שלא מבינים בהם, הנהנתי לכולם בהסכמה וברגע שיכולתי נמלטתי מהמקום כשמבטים נוקבים ("איזו מן אמא") רודפים אחרי... כמובן שברגע שנסעתי הוא נרגע ונרדם. ואחרי כל זה, באה הפדיחה השבועית (מזמן לא היתה לי כזו): כשהגעתי למעוז חפצי (נסיעה של כ-25 דקות) גיליתי ששכחתי את התיק עם הארנק בבית ולא יכולתי לסדר ולקנות כלום... נאלצנו לחזור הביתה בבושת פנים, ולצאת לדרך מחדש. שתהיה שבת שלום!
יהב מאוד לא אוהב רמזורים אדומים. בכל פעם שיש כזה, הוא פורץ בבכי ונרגע רק שהרמזור מתחלף לירוק והאוטו ממשיך לנסוע. שום דבר אחר לא מרגיע אותו. היום נסענו לסידורים ובמקרה נתקענו בפקקון בגלל רמזור קצר בפנייה שמאלה. יהב כמובן התחיל לצרוח וסירב להירגע... ואז, למרבה הבושה, יצאו האנשים מהמכונית אחרי, דפקו על חלוני והתחילו להעיר הערות - "זה בגלל השמש, תכסי אותו, תזיזי אותו ככה" ועוד שלל עצות... אני שונאת, אבל שונאת שמעירים לי על דברים שלא מבינים בהם, הנהנתי לכולם בהסכמה וברגע שיכולתי נמלטתי מהמקום כשמבטים נוקבים ("איזו מן אמא") רודפים אחרי... כמובן שברגע שנסעתי הוא נרגע ונרדם. ואחרי כל זה, באה הפדיחה השבועית (מזמן לא היתה לי כזו): כשהגעתי למעוז חפצי (נסיעה של כ-25 דקות) גיליתי ששכחתי את התיק עם הארנק בבית ולא יכולתי לסדר ולקנות כלום... נאלצנו לחזור הביתה בבושת פנים, ולצאת לדרך מחדש. שתהיה שבת שלום!