מאוד מבינה אותך..
כמה פעמים רציתי שכבר יעבור תקופה מסויימת או שהזמן יקפא קצת.
כמה פעמים מחכים לתקופה טובה שתבוא, שיהיה אחיזה טובה, שנוכל שוב לשלוט בגלים ששוטפים אותנו.
אז.. עוד חודש, וזה לא פשוט בכלל להתמודד עם זה לבד בכוחות עצמך, שאין סדר, שגרה, וקול יציב שינחה אותך.
ולמרות זו אני חושבת שאת יכולה לנתב את זה לכיוון בריא, גם שיש קולות אחרים שרוחשים ובוערים בך..
לנסות לענות להם חזרה, לסגל לעצמך כוח וחוזק ומילים משל עצמך,
לגלות עד כמה את חזקה, וכמה למדת תוך כדי וכמה את מסוגלת להתמודד ולחוות את כל זה נכון.
אני מאמינה ביכולות שלך בעיניים עצומות,
זה לא פשוט, זה אפילו קשה מאוד, אבל בעיני זו יכולה להיות תפנית מרגשת. שלמרות הפחד... את מושיטה לעצמך יד
נאחזת ומאמינה בעצמך... ובוטחת בעצמך..
איך זה נשמע לך?