אמש היו בעיות במשלוח הודעות בתפוז
ניסיתי אך ללא הועיל. אז הנה הערה / הארה / תגובה שניתן ללמוד ממנה משהו ערכי וסמלי. פגישתם הראשונה של הקיסר פראנץ יוזעף ובעל החת"ם סופר, נקבעה לשבת. הקיסר ירום הודו, עדיין לא היה מודע לקדושת השבת אצל היהודים. ולכן בעל החת"ם סופר השתדל להופיע. הוא התאכסן באותה עיר לשבת קודש והתיצב בשעה היעודה בארמון המלוכה. שני דברים שדווקא הם הרימו קרנו ליחס מאד מכבד מטעם הקיסר והקיסרית, אירעו באותה פגישה. מקרה ראשון: הקיסרית ששמעו של חכם היהודים הגיעה לאוזניה, המתינה לראותו. ומשהופיע החת"ם סופר, הושיטה ידה ללחוץ ידו. אך הוא הפנה ידו לאחור, ובסבר פנים מחייכות הסביר בטוב טעם את המניעה מצדו כיהודי ללחוץ ידה. מקרה שני: הקיסר שלף מקופסת זהב מהודרת, שני סיגרים משובחים, האחת לעצמו והשניה כיבדו לבעל החת"ם סופר. החת"ם סופר שבפגישה זו היה עבור שתדלנות יהודית ויצירת קשר לעתיד טוב עם חצר המלוכה, נטל את הסיגר, והניחה בכיס מעילו. משהתעניין הקיסר מדוע הוא נמנע מהצתת הסיגר, הסביר לו החת"ם סופר כי הוא משוכנע שסיגר שנתקבל במתנה מהקיסר, יעבור אצלו בירושה לדורי דורות, וסיגר שמקבלים מהקיסר לא שורפים... שני המקרים דווקא העלו קרנו בפרט וקרן היהודים בעיני הקיסר והקיסרית. הקיסר היה ידוע לאוהב ישראל מושבע. הוא זה שהקדיש את גג בית הכנסת תפארת ישראל בירושלים לפני כ150 שנה. אחד מששת בתי הכנסת הקיימים עדיין בפראג קרויים על שמו. הנה מטבע אוסטרי הנמצא באוספי הפרטי, משנת 1878, דמותו של הקיסר מוטבעת שם. פתקא טבא.
