שמיים
לאחר שהגשם הראשון שלח את טיפותיו להרטיב את האדמה שזעקה למים לאחר חודשי הקיץ החמים, ממש לפני תחילת הגשמים הגדולים לאחר הדיסקוס והכנתה לזריעה, מקבלת האדמה מין ריח של התחדשות. המטעים, שגבלו בשדות הכותנה שבהם גידלנו אשכוליות ותפוזים שלחו גם הם ניצני ריחות, כל האויר נעטף בריח הזה, זה הזמן שהכי אהבתי לטייל בשדות. הייתי לוקחת איתי שמיכה, פורשת אותה על השביל שחצץ בין השניים ונשכבת מביטה לשמים. "בועה" קראתי לשעה הזו. זמן שבו הייתי מסתגרת בעצמי, חושבת, כותבת, חולמת בהקיץ. בתקופה הזו של השנה, בשעות הצהרים המאוחרות, ממש לפני שהעלטה יורדת, השמים פושטים ולובשים צורה וצבעים שלא רואים כמותם. במיוחד אם יש בהם עננים. ענני כבשה או נוצה, אלה העננים המיוחדים בעיני. קרני השמש שחדרו את העננים נפלו על האדמה באלומות אור שצבעם נצבע בצבעים של אדום, כתום, כחול, סגול וזהב. ואם לא חדרו את שכבת העננים אל האדמה, היו השמים נצבעים בפסים מרהיבים. יש משהו מרתק בלהביט אל האין סוף הצבעוני והמיוחד הזה, למולל תוך כדי רגבים קטנים וגדולים ולהפליג למחוזות אחרים. רק מאוחר יותר, אחרי שכמעט כל יום חלף על פני תוך כדי ריצתו היומית בין אותם השבילים ושלח חיוך שנראה לי אז קמצני משהו, לימד אותי אביקם את סוד הטבע המופלא. למדתי להבחין תוך כדי חילופי העונות בפריחות השונות, בבעלי החיים שמצאו בשדה את משכנם, אילו גידולים טובים לעונה זו או אחרת, הקשבתי לרוח שכל יום שרה שיר חדש וכן.... גם למדתי לאהוב.
לאחר שהגשם הראשון שלח את טיפותיו להרטיב את האדמה שזעקה למים לאחר חודשי הקיץ החמים, ממש לפני תחילת הגשמים הגדולים לאחר הדיסקוס והכנתה לזריעה, מקבלת האדמה מין ריח של התחדשות. המטעים, שגבלו בשדות הכותנה שבהם גידלנו אשכוליות ותפוזים שלחו גם הם ניצני ריחות, כל האויר נעטף בריח הזה, זה הזמן שהכי אהבתי לטייל בשדות. הייתי לוקחת איתי שמיכה, פורשת אותה על השביל שחצץ בין השניים ונשכבת מביטה לשמים. "בועה" קראתי לשעה הזו. זמן שבו הייתי מסתגרת בעצמי, חושבת, כותבת, חולמת בהקיץ. בתקופה הזו של השנה, בשעות הצהרים המאוחרות, ממש לפני שהעלטה יורדת, השמים פושטים ולובשים צורה וצבעים שלא רואים כמותם. במיוחד אם יש בהם עננים. ענני כבשה או נוצה, אלה העננים המיוחדים בעיני. קרני השמש שחדרו את העננים נפלו על האדמה באלומות אור שצבעם נצבע בצבעים של אדום, כתום, כחול, סגול וזהב. ואם לא חדרו את שכבת העננים אל האדמה, היו השמים נצבעים בפסים מרהיבים. יש משהו מרתק בלהביט אל האין סוף הצבעוני והמיוחד הזה, למולל תוך כדי רגבים קטנים וגדולים ולהפליג למחוזות אחרים. רק מאוחר יותר, אחרי שכמעט כל יום חלף על פני תוך כדי ריצתו היומית בין אותם השבילים ושלח חיוך שנראה לי אז קמצני משהו, לימד אותי אביקם את סוד הטבע המופלא. למדתי להבחין תוך כדי חילופי העונות בפריחות השונות, בבעלי החיים שמצאו בשדה את משכנם, אילו גידולים טובים לעונה זו או אחרת, הקשבתי לרוח שכל יום שרה שיר חדש וכן.... גם למדתי לאהוב.
)
