שמח בג`לג`וליה..
שיעור נהיגה מספר 46. הייתם אומרים שהגיע הזמן שאני אתחיל להכיר את כפר סבא והסביבה, לא? כאילו כבר ביזבזתי על תושבי המקום הזה (שני מורי נהיגה+טסטר אחד) את מיטב הוני, אז אולי איזה סיור התמצאות..? כנראה שלא. מה שכן, הוא קובע איתי בצומת הפירות. ``כן שם, בדרך לג`לג`וליה, נו את כבר תראי את האוטו, אני בא עם תלמיד אחר שלי...`` עכשיו לי אין שמץ, איפה לעזאזל המקום הזה (אני בנאדם פשוט אני, מכירה את הישוב שלי ואת קניון ערים) אז החלטתי לנצל את הטרמפ הראשון שתפסתי לכיוון (סובארו לבנה, בן 30 בערך) וביקשתי מהנהג שיעצור לי ``שם בצומת הזאת בדרך לג`לג`וליה, נו...`` אז הוא תוקע בי מבט. איבחון קל. או קיי, אין סימני שפם מודבק, פיאה נוכרית, זנב קרניים.... שלב ב`: נותן לי חתיכת צעקה ``מה את משוגעת, לא עוצר לך שם!! באמצע הלילה את הולכת לעמוד שם?`` (אם כבר אז נגיד שזה היה שבע בערב, אבל אפקט החושך, אתם יודעים...) בסוף אחרי מיקוח אכזרי התפשרנו שהוא יעצור לי 100 מטר משם, ליד עמדת החיילים. וזה נהדר ממש, כי לא רק שהייתי צריכה ללכת את המאה מטרים האלה עד הצומת ברגל, אלא שעכשיו כל נהג ערבי/ערס/אידיוט עם איי קיו של צנצנת היה יכול לעצור לידי בניחותא ולהעיר את הערותיו, בשעה שאני משרכת רגלי אל הצומת המקולל. מסתבר שאני בחורה מאוד מושכת, כי ספרתי חמישה מיצובישים שנת מודל88` שהציעו לי טרמפ, חיפושית אחת שצפרה בכל מאודה וניסתה בעקשנות לדרוס אותי, וערימת חלקי חילוף מקרטעת עם מספר לבן שהרשתה לעצמה לצעוק אלי כמה הערות בנוגע לאיזורים היותר אינטימיים של גופי. חכו זה עוד לא נגמר. בסוף המורה שלי אסף אותי. אחרי כל הסבל שעברתי בשבילו, הבנאדם עושה לי ``מה את עומדת פה, התכוונתי שתחכי לי ליד החיילים``. טוב, אז אחרי שגמרתי לספר לו מה אני חושבת על ההוראות שלו, עליו באופן אישי, על מורי נהיגה באופן כללי, ועל מערכת הרישוי הדפוקה שלנו באופן אוניברסלי, התחלפתי עם התלמיד שלו (בגילי בערך, ערבי, דווקא נראה ממש נחמד) העברתי באומץ לראשון והפלגנו לתוך ג`לג`וליה- מה לעשות, עאסם (מקווה שאייתתי נכון את השם שלך, באדי) היה חייב להגיע הביתה. אם אתם, כמוני, עברתם מלא פעמים ליד ג`לג`וליה (בדרך לצומת קסם וכאלה) אבל בחיים לא נכנסתם פנימה, אני יכולה להבטיח לכם שלא הפסדתם הרבה. קודם כל, עאסם, בהתקף של אמנזיה פתאומית שכח איפה הוא גר, והקפנו את כל ג`לג`וליה פעמיים לפני שהבנו ליד איזו פיצוחיה מטה לנפול הוא שם משכנו. עכשיו, ``פעמיים`` אולי לא נשמע הרבה, אבל תנסו לעשות את זה בכבישים שמבחינת מספר מכוניות נראים כמו מחלף גהה בשמונה בבוקר (ארבע נתיבים וכל זה), בעוד שהרוחב שלהם בתכל`ס הוא בערך קצת יותר גדול מסימטה חד סטרית לרוכבי אופניים. הבנתם את הרעיון? 12 דקות!!!! * 12 דקות* עמדתי ליד הבית של עאסם ידידינו לפני שהצלחתי בכלל להבין לאיזה כיוון נוסעות כל המכוניות שחסמו לנו את הדרך (זה לא כאילו שהן עמדו עם הפנים לכיוון מוגדר, רוב האנשים שם פועלים לפי העקרון של ``לכל מקום שרוצים לנסוע, אפשר להגיע גם ברוורס``). בקיצור, אחרי 40 דקות, בהלם טוטאלי, נזרקתי בחזרה לצומת החיילים שממנה יצאתי בנאדם שפוי (יחסית) פחות משעה לפני כן. ``מחר ב6 ארבעים, באותו מקום`` הוא עושה לי ``הפעם עאסם ינהג בחזרה``. או אלוקים. אני חושבת שהגיע הזמן לנסות מורה שלישי. ולסיום, במסגרת פינת ה``בזוקה`` השבועית שלנו: הידעתם שלרחובות בג`לג`וליה יש מספרים במקום שמות? כאילו, אין רחוב ה``נבל`` או ה``ערבה``, יש 1, 2, 212.... אשכרה אמריקה. ולמה לא בעצם?- ``אם זה מספיק טוב בשביל ניו יורק..``- (ציטוט של אריה, מורה הנהיגה הכלי). ותנחשו באיזה רחוב מתגורר עסאמי-קיסמי? אההה, בדיוק! השדרה החמישית... אם זה לא היה כל כך עצוב... (אהם, אני מקוה שהתרגלתם להצטייד בפופקורן לפני שפותחים הודעה שלי..) שיהיו לכם חיים נפלאים, אל תתנו לאנשים כמוני לדרוס אותכם. דום
שיעור נהיגה מספר 46. הייתם אומרים שהגיע הזמן שאני אתחיל להכיר את כפר סבא והסביבה, לא? כאילו כבר ביזבזתי על תושבי המקום הזה (שני מורי נהיגה+טסטר אחד) את מיטב הוני, אז אולי איזה סיור התמצאות..? כנראה שלא. מה שכן, הוא קובע איתי בצומת הפירות. ``כן שם, בדרך לג`לג`וליה, נו את כבר תראי את האוטו, אני בא עם תלמיד אחר שלי...`` עכשיו לי אין שמץ, איפה לעזאזל המקום הזה (אני בנאדם פשוט אני, מכירה את הישוב שלי ואת קניון ערים) אז החלטתי לנצל את הטרמפ הראשון שתפסתי לכיוון (סובארו לבנה, בן 30 בערך) וביקשתי מהנהג שיעצור לי ``שם בצומת הזאת בדרך לג`לג`וליה, נו...`` אז הוא תוקע בי מבט. איבחון קל. או קיי, אין סימני שפם מודבק, פיאה נוכרית, זנב קרניים.... שלב ב`: נותן לי חתיכת צעקה ``מה את משוגעת, לא עוצר לך שם!! באמצע הלילה את הולכת לעמוד שם?`` (אם כבר אז נגיד שזה היה שבע בערב, אבל אפקט החושך, אתם יודעים...) בסוף אחרי מיקוח אכזרי התפשרנו שהוא יעצור לי 100 מטר משם, ליד עמדת החיילים. וזה נהדר ממש, כי לא רק שהייתי צריכה ללכת את המאה מטרים האלה עד הצומת ברגל, אלא שעכשיו כל נהג ערבי/ערס/אידיוט עם איי קיו של צנצנת היה יכול לעצור לידי בניחותא ולהעיר את הערותיו, בשעה שאני משרכת רגלי אל הצומת המקולל. מסתבר שאני בחורה מאוד מושכת, כי ספרתי חמישה מיצובישים שנת מודל88` שהציעו לי טרמפ, חיפושית אחת שצפרה בכל מאודה וניסתה בעקשנות לדרוס אותי, וערימת חלקי חילוף מקרטעת עם מספר לבן שהרשתה לעצמה לצעוק אלי כמה הערות בנוגע לאיזורים היותר אינטימיים של גופי. חכו זה עוד לא נגמר. בסוף המורה שלי אסף אותי. אחרי כל הסבל שעברתי בשבילו, הבנאדם עושה לי ``מה את עומדת פה, התכוונתי שתחכי לי ליד החיילים``. טוב, אז אחרי שגמרתי לספר לו מה אני חושבת על ההוראות שלו, עליו באופן אישי, על מורי נהיגה באופן כללי, ועל מערכת הרישוי הדפוקה שלנו באופן אוניברסלי, התחלפתי עם התלמיד שלו (בגילי בערך, ערבי, דווקא נראה ממש נחמד) העברתי באומץ לראשון והפלגנו לתוך ג`לג`וליה- מה לעשות, עאסם (מקווה שאייתתי נכון את השם שלך, באדי) היה חייב להגיע הביתה. אם אתם, כמוני, עברתם מלא פעמים ליד ג`לג`וליה (בדרך לצומת קסם וכאלה) אבל בחיים לא נכנסתם פנימה, אני יכולה להבטיח לכם שלא הפסדתם הרבה. קודם כל, עאסם, בהתקף של אמנזיה פתאומית שכח איפה הוא גר, והקפנו את כל ג`לג`וליה פעמיים לפני שהבנו ליד איזו פיצוחיה מטה לנפול הוא שם משכנו. עכשיו, ``פעמיים`` אולי לא נשמע הרבה, אבל תנסו לעשות את זה בכבישים שמבחינת מספר מכוניות נראים כמו מחלף גהה בשמונה בבוקר (ארבע נתיבים וכל זה), בעוד שהרוחב שלהם בתכל`ס הוא בערך קצת יותר גדול מסימטה חד סטרית לרוכבי אופניים. הבנתם את הרעיון? 12 דקות!!!! * 12 דקות* עמדתי ליד הבית של עאסם ידידינו לפני שהצלחתי בכלל להבין לאיזה כיוון נוסעות כל המכוניות שחסמו לנו את הדרך (זה לא כאילו שהן עמדו עם הפנים לכיוון מוגדר, רוב האנשים שם פועלים לפי העקרון של ``לכל מקום שרוצים לנסוע, אפשר להגיע גם ברוורס``). בקיצור, אחרי 40 דקות, בהלם טוטאלי, נזרקתי בחזרה לצומת החיילים שממנה יצאתי בנאדם שפוי (יחסית) פחות משעה לפני כן. ``מחר ב6 ארבעים, באותו מקום`` הוא עושה לי ``הפעם עאסם ינהג בחזרה``. או אלוקים. אני חושבת שהגיע הזמן לנסות מורה שלישי. ולסיום, במסגרת פינת ה``בזוקה`` השבועית שלנו: הידעתם שלרחובות בג`לג`וליה יש מספרים במקום שמות? כאילו, אין רחוב ה``נבל`` או ה``ערבה``, יש 1, 2, 212.... אשכרה אמריקה. ולמה לא בעצם?- ``אם זה מספיק טוב בשביל ניו יורק..``- (ציטוט של אריה, מורה הנהיגה הכלי). ותנחשו באיזה רחוב מתגורר עסאמי-קיסמי? אההה, בדיוק! השדרה החמישית... אם זה לא היה כל כך עצוב... (אהם, אני מקוה שהתרגלתם להצטייד בפופקורן לפני שפותחים הודעה שלי..) שיהיו לכם חיים נפלאים, אל תתנו לאנשים כמוני לדרוס אותכם. דום
