שמחתי לשמוע

[מיכה ס]

שמחתי לשמוע

אכן, שמחתי שנהנית מן הערב. אני הייתי אחת מהמספרות, (סיפור אישי), החלטתי שאותו ערב, אני "מכייפת". כן, נכון יש התרגשות וכשעומדים מול קהל כה גדול... הלב פועם לו בחוזקה בטח שמעו עד חיפה... אך, לאחר כדקה באמת כייפתי. הסיפור שבא מן הלב, אני מאמינה חדר אל הלבבות, והמסר היה כי יש תקווה. ואולי זה המסר מכל הערב כולו. השלום יבוא ביום מן הימים, השלום העולמי יתחיל במזרח התיכון שלנו. נשמע הזוי על רקע הבומים שנופלים עתה? לא לי. למרות שיש לי בן חייל קרבי ביותר, אני מאמינה. ישנם לבבות הפועמים בשקט שבין הפגזים, עושים למען השלום בדממה. הם יודעים שאכן השלום יבוא, ואז פשוט נסתכל ברקיע התכול, בירק הדשא מתחתינו, ו"איש תחת גפנו ותאנתו" ישב לבטח.

 

[שרה ברנרד]

מיכה ס, איזה סיפור סיפרת?

איזה סיפור סיפרת?אתם קבוצה מגובשת,אנרגטית,אני מצטרפת למפגשים שאתם עתידים לקיים.בזאת אני מזמינה טקס קבלה. היו שני סיפורים אישיים שצמררו את עורי,,,האחד של אלי. איזה פצעים אנו סוחבים עמנו? והאחר של נאוה,,קשור לשואה על פרידה בין הורים וילדים.אמה ישבה בקהל דומעת.ואני עמה. הורים זקנים נוכחותם עושה לי משהו.מצטרפת לתקוות שלך. הסוגה של סיפורים אישיים חביבה עלי במיוחד. בהצלחה כמספרת.

 

[רוח הצפון נושבת]

הייתי גם שם,

הייתה מספרת נפלאה, שסיפרה בכיף, על מפגש של עבר שהתחיל בפאריס, והמשיך בישראל, מרגיש לי שאת המספרת הנפלאה, מעניין לי באם אני מרגיש נכון.

 

[שרה ברנרד]

רוח הצפון, מרגיש לא נכון.