והם צודקים לחלוטין...
אם לא נעשה את הצעדים הנחוצים פשוט לא נתקיים יותר. עצם היותינו רוב יהודי הוא הבסיס של הבסיס של קיומינו, ברגע שלא נהיה ישראל תהיה פלשתין 2 לצד פלשתין 1, למה שלנו לא תהיה מדינה?, שיא הצביעות הוא התמיכה העיוורת ב"פלשתינים המסכנים" ותנועתם הלאומית אבל כאשר זה תלוי בתנועה הלאומית שלנו, הציונות פתאום העיוות המגעיל הזה מתגלה פתאום זה "גזענות" וכל מיני מושגים שמי שמשתמש בהם לא מבין מה הם אומרים בכלל. יש שני ברירות או שלום כאשר הוא כולל הפרדה עד כמה שיותר מלאה בין פלשתינים לישראלים, הפרדה בין הלאומים, חילופי שטחים, וואדי ערה, המשולש, אום אל פאחם, השכונות הערביות של מזרח י-ם תמורת גוש אדומים, גוש עציון, ושאר הריכוזים היהודים, רוב יהודי מבטיח קיום, רוב פלשתיני מבטיח את פלשתין הגדולה, לפלשתין הגדולה לא יקראו ישראל, היהודים יהיו מיעוט, זאת תורת השלבים, זאת השמדה, זה הרעיון הפלשתיני לשלום, אכן זה יביא שקט ושלום...רק שאנחנו לא אחד מהצדדים שלו!!. בברירה הזאת תהיה יהיו שני מדינות לשני העמים, אין כאן במה להתעמק, אין כאן מה להתעסק עם צדק או כל דבר אחר, זהו שיא הצדק, למה? כח הוא יבטיח את הקיום של שני העמים ולא יהיה בו טרנספר. כמובן שבשלום זה לא תהיה כניסה של פליט פלשתיני אחד לישראל ולא יהיו יותר שום איחודי משפחות תחת כל הנסיבות האפשריות. יש כמובן את הברירה האחרת, היא יכולה לבוא בשני אופנים: ישראל תרדם על המשמר, יום אחד הפלשתינים בישראל יהיו מיעוט גדול, הם ינסו להעביר את ישראל לפלשטינזציה במסווה של "שיוויון", "מוסריות" ו"חוק בינלאומי", רוב ישראלים לא יסכימו לכך, תהיה כאן מלחמת אזרחים על דמותה של ישראל, ישראל כישראל, ביתו של העם היהודי או פלשתין, בכל מקרה זה יהיה עיניין של לאום, לא עיניין של מדינה דמוקרטית או קומוניסטית או סוציאליסטית או מה שזה לא יהיה, הדמוקרטיה היא שיטה כאן, זה הכל, בניגוד לרעיון גג שתחתיו קיימת ארצות הברית, כל אחד ונסיבותיו, כל אחד והרקע שלו, אין טוב ואין רע, אצלינו זה אחרת אין ברירה, חייבים לאמץ את זה, אם לא - נושמד. במלחמה הזאת בסופו של דבר ישאר לאום אחד. הדרך השניה היא בשילוב הכרעה עם הפלשתינים, הכרעה צבאית, הפלשתינים לא יפרקו את האירגונים, ישראל תלחץ, הפיגועים יחזרו, ישראל תמוטט את הרשות , תהיה אנרכיה, תהיה התערבות מבחוץ..., בסוף בריחה נוסח 48', הפלשתינים ה"ישראלים" יתערבו, יסבלו מאותם השלכות, בסופו של דבר לאום אחד ישאר, בתקווה זה יהיה אנחנו.