שמחה לאיד

nadavnaaman

New member
שמחה לאיד

הבוקר קיבלתי שיחת טלפון ונאמר לי משהו שנורא שימח אותי, משהו שנורא רציתי וייחלתי שיקרה.
לא נעים לי להגיד אבל זה בעקבות כשלון של מישהו אחר ואני תוהה אם זה טבעי ונורמלי או שאני אדם רע?
מצד אחד לא יפה לשמוח בנפילתו של אחר אך מנגד, כל כך מגיע לו שאני לא יכול למחוק את החיוך.
 
ועל כך בדיוק כתב לנו החכם באדם:...

" בִּנְפֹל אויביך (אוֹיִבְךָ), אַל-תִּשְׂמָח; וּבִכָּשְׁלוֹ, אַל-יָגֵל לִבֶּךָ.
יח פֶּן-יִרְאֶה יְהוָה, וְרַע בְּעֵינָיו; וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ."....

ואומרים שהוא ידע על מה הוא מדבר ...
 
הנה התשובה שלי

בעיקרון, ורק בעיקרון מסכים עם ברווזון.
אבל...
אנחנו כבני אדם מורכבים. מה הכוונה?
בתוך תוכנו קיים הצורך לחשוב רק עצמנו , אנו אגואיסטים כאלה וכן אנו נהנים מכל מיני דברים "מוזרים" שכאלה- שנותנים לנו איזו הרגשת סיפוק.
כלפי חוץ או כתוצאה מתהליך ההתבגרות שאנו אמורים לעבור אנו מבינים שזה לא כ"כ בסדר להגיב כאשר "אויבנו נופל"
בקיצור, אנו בני אדם. ולבן אדם מותר להרגיש ככה ולהלשים עם העובדה שמתגנבות לו מחשבות שכאלה
 

עגלשון

New member
אתה אדם רע וקטן

ואין כמו שמחה לאיד.

הכי כיף


(והכותרת היא בצחוק כמובן, שלא תפגע לי וזה).
 
שמחה לאיד

אני פחות בעד הגישה הזו.
אלא אם כן מדובר בידיעה שרוחאני זיין את אשתו של אחמדיניג'אד
וגמר לה בדיוק בקרנית ומאוו רגע היא איבדה את הראיה.
 
למעלה