שמחה גדולה

[עופר ב.ה]

שמחה גדולה

חלקו השני של פסטיבל טריפו מתחיל! הפעם, סרטי המתח, ואולי אליו חלקיכם יותר תתחברו. שניים מהסרטים נעשו כמחווה להיצ´קוק ובסגנונו - "הכלה לבשה שחורים" ו"לפתע ביום ראשון". כמו כן, שבוע הבא מתחיל הסרט הצרפתי (העכשווי) מתחת לחול, של פרנסואה אוזון, אותו החמצתי בפסטיבל חיפה האחרון. ראיון עם השחקנית הראשית היום ב- 7 לילות (עמ´ 14). אגב, בקשר למפגש - אתם בטח לא תתחשבו בדעתי, כי אני עוד לא ממש קיבלתי פה קביעות, אך לדעתי זה מסובך מידי טכנית ובנוסף הוא צריך להתבסס על טעם משותף מה שמוסיף לסיבוך. בכלל, מה רע בקהילה וירטואלית? למה כולם חשים צורך להפוך אותן לממשיות? עופר

 

[שושן פרא]

הבעייה היא, שטריפו אינו היצ´קוק.

אין לו ההומור של היצ´קוק, אין לו הגאונות הויזואלית של היצ´קוק ואין לו את חוש הקצב והתיזמון של היצ´קוק. אני מאד אוהב את טריפו, אבל "הכלה לבשה שחורים" זה סרט משעמם, צר לי. איפה טריפו חזק? בקטעים הקאמריים, בהצגת רגשות, במחוות לתרבות צרפת. אמנם כמבקר סרטים, טריפו תרם תרומה חשובה להכרה בגאונות של היצ´קוק, אבל כשהוא בא לעשות לו מחווה, אני חושב שהוא נכשל. אולי זה ההבדל באופי, אולי זה ההבדל בין התרבויות של ארצות הים התיכון (צרפת, ספרד, איטליה) לבין התרבויות של מרכז אירופה וצפונה (גרמניה, בריטניה, סקנדינביה). מה דעתך?

 

[עופר ב.ה]

מה דעתי?

בקשר ל"הכלה לבשה שחורים", שראיתי אתמול, אכן הבחנתי במחוות השונות להיצ´קוק, ועם זאת, כפי שאינגבר כתב, הסרט היה מכני מדי, התרגיל יותר מדי ברור. המערכה הטובה בסרט, לדעתי, היתה הרביעית, זו עם הצייר פרגו (Fergus). הדמות, אותה שיחק שארל דנר, דומה לדמות הראשית ב"האיש שאהב נשים" שנעשה 10 שנים מאוחר יותר (1977). ייתכן שאהבתי את המערכה כיוון שכאן טריפו חוזר למחוזותיו המוכרים, בעלי הגוון הפסיכולוגי המובהק (האם אתה מסכים?). בכל מקרה, ראיתי חמישה מסרטיו של היצ´קוק, בצפייה ראשונה, לפני כשנתיים (פסיכו, ורטיגו, הציפורים, זרים ברכבת ועוד סרט שנדמה לי שקוראים לו "וידוי"). מביניהם, נדמה לי שחשבתי שהציפורים, ולאחריו ורטיגו, היו הטובים ביותר. אז עוד טרם הכרתי את טריפו, וגם להיצ´קוק (בזמן צפייה) הייתי מודע פחות. לפיכך אצטרך לצפות בסרטי היצ´קוק שוב (ובאותה הזדמנות להוסיף לרשימה את "החלון האחורי" ו"מזימות בינלאומיות") על מנת להשוות עם טריפו ביתר דיוק ומודעות. בקשר להבדלי התרבויות, נראה לי שאני מבין למה אתה מתכוון. יכול להיות. בשביל לענות על זה, נראה לי שצריך לשים את האצבע על אותם מאפיינים תרבותיים רלוונטיים. לשם כך צריך להכיר היטב את התרבויות השונות. כלומר, אני אישית יכול לדבר על "תחושה" של ההבדלים, לא יותר מזה... אגב, אם מישהו מעוניין, יש לי במחשב כתבה מעניינת על טריפו ויצירתו שאורי קליין כתב לקראת תחילת הפסטיבל (מפברואר). עופר

 

[עופר ב.ה]

תוספת קטנה

ציינתי את שם השחקן שארל דנר כיוון שהוא שיחק גם את הדמות הראשית ב"האיש שאהב נשים".

 

[שושן פרא]

מעניין שהזכרת את "זרים ברכבת"

יש בו יש עלילת משנה, שבה אשה נרצחת בגלל התנהגותה הרעה, ואין לה מושג שהאיש העומד מולה מתכנן לרצוח אותה. את "הכלה" ראיתי לפני כמה שנים, ואני לא ממש זוכר הרבה, רק שהייתה לי הרגשה שזה לא מנגן טוב, שמשהו חסר. אז אינני יכול להגיב על דבריך לגבי המערכה הרביעית. אגב, סרטי היצ´קוק שמנית הם באמת מן המיטב. הסרט עם מונטגומרי קליפט בתפקיד הכומר נקרא "אני מתוודה".

 

[עופר ב.ה]

למעשה

אני לא זוכר פרטים רבים מסרטי היצ´קוק שציינתי (הסיבות: העובדה שראיתי אותם פעם אחת, העובדה שהייתי פחות מודע, והעובדה שעבר זמן מאז). מזרים ברכבת אני זוכר את סצינת הסיום (הקלאסית, כך הבנתי) בפארק השעשועים, עם הקרוסלה. ואכן, "אני מתוודה" הוא הסרט. אגב, לאורי קליין היתה בזמנו כתבה לא קצרה גם היא על היצ´קוק. בה הוא טען, בין השאר, שהגדרת היצ´קוק כ"אמן סרטי מתח" עושה לו עוול. על מנת למצוא אותה עלי לבדוק בארכיון הארץ, שזמנית מושבת (לא שהוא עובד יותר מידי כשהוא לא מושבת...) עופר

 

[שושן פרא]

עוול? אינני בטוח

זה כמו להגיד ששייקספיר הוא אמן הסונטות אי אפשר לומר שזה לא נכון, למרות שאפשר לומר על שייקספיר הרבה יותר מזה.

 

[עופר ב.ה]

האנלוגיה לא מדויקת

הדוגמא שנתת היא דוגמא לאמירה שהיא "חצי אמת", כלומר לשייקספיר היו יצירות נוספות מלבד סונטות. אורי קליין התכוון למתן פירוש שגוי (לדעתו) ליצירתו של היצ´קוק בהתייחסות לאותן יצירות ממש. בכל מקרה, לדבֵּר ללא הטקסט אליו ההתייחסות זהו דבר די עקר לעשות. אחזור לסוגיה אם אצליח להשיג את המאמר. עופר

 

[עופר ב.ה]

ביקורת חדשה על הכלה לבשה שחורים

כמו גם על שאר סרטי המתח של טריפו. אורי קליין חושב (שוב...) שלא נעשה עמם צדק. כאן עופר