שמות משפחה לרוב...

emmy5

New member
אימי נשארה עם תינוקבן שנה וחמישה חדשים,

הילדים בחצר צעקו לו,לך אין אבא..
הוא שאל-אמא,לי אין אבא?
אימי ספרה לו שאביו מת...והוא אמר ,שיהיה אחר ,רק שיהיה לי אבא..
אימי התחתנה כשהוא היה בן תשע.
נולדתי אני ולי היה שם אחר..
אני יודעת שהוא סבל מזה ,אבל מזלו(הכל מין עלה)אני התחתנתי עם השם של אחי.
הוא היה מאושר.
בכל זאת,דעתי,שהילד חייב לקבל את שם האב הביולוגי,זה המשכות של המשפחה.

בעלי עבר את השואה,ההורים וארבע אחים נערגו באושוויץ..
הוא נשאר היחיד להמשכות השם..היום יש לו גם שם ..שם להמשכות המשפחה
דור שלישי במשפחה .ואני מאוד ,מאוד גאה.
 
שמות משפחה לרוב...

שלום לכולם
רוצה לשתף אתכם בדילמה שלי:
כאמור, אני נשואה עכשיו בשנית לאחר שהתאלמנתי בגיל 28 עם תינוק קטן.
זוגיות חדשה (ישנה) מאושרת מאוד, אנחנו מצפים לילד...
שאלה על פניו שטחית אך בכל זאת אעלה אותה כאן (שאלתי בפורום משפחות מורכבות והתגובות היו חריפות מאוד...)
שאלה שרק אלמנות מתמודדות איתה -ולא אלמנים...
שם משפחה
אני רוצה לשנות את שם משפחתי לשם בעלי הנוכחי.
אני לא אוהבת שני שמות,זה נראה לי תמיד מסורבל ,מה גם ששמו של בעלי כבר מורכב משני שמות כך שבתוספת שמי הנוכחי יראה כאילו יהיו לי שלושה שמות...
בקיצור, נראה לי שאני פשוט אשנה לשמו של בעלי הנוכחי ולא אשאיר את שם בעלי המנוח.
(יש שיגידו שזה מחיקת זכרו של בעלי המנוח וכו'.. לא יודעת מה לענות לזה)
שאלתי היא מה לעשות עם הילד? להשאיר לו את שם אביו הביולוגי? להוסיף לו את שם בעלי? לשנות לשמו של האבא שמגדל אותו וכך הוא יהיה "כמו כולם" כמו אחיו?
לגברים אין הבעיות הללו.... אף אחד לא יאשים אלמן שהוא מוחק את זכרון אשתו המנוחה בגלל שם משפחה...
בקיצור,
מה אתם אומרים?
 
לאור מה שכתבת בעבר , כוון למחשבה עבורך

עדיף שהילד ישא את שמו של אביו ביולוגי , הוא ממשיך דרכו
אחרת תזמני צרות ממפחתו על בעלך הראשון , חשוב שהוא ימשיך לשאת את שמו

תראי גודית ניר שלום מוזס נושאת שני שמות ש בעלה הראשון שנהרג ויש לה ילדים ממנו
וגם את שם משפחה של בעלה הנוכחי וגם את שם המשפחה שלה (מוזס)

אז אם היא יכולה לחיות עם זה כאשת תקשורת חשוב בשביל הבן שלך להשאיר את הדברים ככה
תוכלי לשנות את שמו שלבנך רק אם הוא יאמץ את הילד , אבל אז הוא לא יוכל לקבל את הירושה של אביו הביולוגי
חומר למחשבה עבורך !!! שינוי השם הוא גם שמירת הזכויות של הרכוש של הבן בירושה של אביו של העבר והעתידית
 
ההתיחסות שלי ותיקון כמה טעויות ...

הי לך,
ראשית, לתקן את קודומתי...
ברישום בגנים ובבתי הספר מופיע השם המלא של הילד/ה ,כולל של אמצעי וכל שמות המשפחה. (למגינת ליבם של ילדים רבים ששונאים את שמם האמצעי ..) .
שנית,
גם מי שמאומץ כחוק אינו מוותר על הזכות לרשת את ההורה הביולוגי.
אמי התאלמנה, נישאה בשנית ובעלה אימץ אותי כחוק . לפי חוק קיבלתי את כל הזכויות שהגיעו לי כיתומת צה"ל, וכאשר סבתי נפטרה קיבלתי את חלקי בירושה כממשיכתו של אבי ז"ל . לפי חוקי האימוץ במדינה, אני ארש את אבי המאמץ, בדיוק כמו אחי, ילדיו הביולוגיים.
ולעניין המהותי...
אני לא הכרתי את אב הבילוגי. אבי המאמץ גידל אותי מגיל ינקות, ואימץ אותי כאשר הייתי בת שנתיים. האימוץ היה "אימוץ בדלתיים סגורות" שם נהוג להחליף את שם המשפחה לילד המאומץ, לזה של המאמץ, וכך היה.
גדלתי בידיעה תמידית שהיה לי אב אחר שנהרג במלחמה. למזלי משפחתו הייתה ועדיין בקשר נהדר ועמוק איתי , למרות נשואיה המהירים של אימי, למרות שאומצתי והחליפו את שם משפחתי...
לכאורה, כילדה, היה לי קל יותר. מי שלא ידע על עברי, לא יכול היה לחשוד שאיני ביתי הביולוגית של אבי, כאחיי הצעירים.
משגדלתי, עלה בי צורך להכיר את אבי הביולוגי. חקרתי עליו, עשיתי עבודת גמר בתיכון על הגדוד בו לחם...הלכתי בדרכו בשירותי הצבאי.
מבחינתי יש לי שני אבות. שניהם מופיעים בעבודת השורשים שעשיתי, וכך גם בשל ילדיי. לשניהם אני קוראת "אבא", כי כך הורגלתי.
רצה הגורל, וגם בני הצעיר איבד את אביו מבלי שהספיק להכירו, וגם הוא מכיר אבא רק מסיפורים. גם אני מצאתי בן זוג, שחי איתנו, ומהווה דמות אב, אך הוא מכונה בשמו הפרטי, ובני יודע שהוא אינו אביו.
היום, אולי בגלל החוויה שעברתי עם ההתאלמנות, אולי בגלל שיש לי 2 בנים בוגרים שזוכרים את אביהם, אני חושבת שלא הייתי צריכה לקרוא לאבי המאמץ "אבא" או לקבל את שם משפחתו.
(אפילו חלמתי חלום שבו בלוויה שלי לא יודעים את שמו של מי לציין כאבי..).
אני לא שופטת את אימי, היא הייתה בת 22 + ילדה וכבר אלמנה, ועשתה את מה שמצאה לנכון עבורה ועבורי.
היום, בראייה של אמא שהייתה גם יתומה ומאומצת..הייתי בוחרת אחרת.
יפעת ירדן יקרה,
למרות כל הנאמר...
עצתי הטובה ביותר אלייך היא שתעשי את מה שאומר לך ליבך. כל החלטה שתקבלי מסיבות אחרות, תייסר אותך בהמשך, ללא קשר להיותה נכונה או לא...
שולחת לך הרבה כוחות להמשך ההתמודדות.
 
עברת חיים לא פשוטים

ואני שמחה שאת עושה למען ילדך הכי מה שאת יודעת
מאחלת לך אושר וגם עושר וים של בריאות
תודה למדתי עוד משהו על ילדים מאומצים
 

yamkachol

New member
אכן, תסבוכת לא פשוטה.

דבר אחד אני כן יכול לאמר.
אל תקחי בחשבון שיקול "מה יאמרו...".
תמיד יהיה מי שיהיה לו מה לאמר.(יש אנשים שזה צורך קיומי שלהם- לאמר לאחרים מה נכון ולא נכון לעשות).
תעשי מה שנראה לך הכי נכון.
ואם למשהוא זה מפריע, זה לא עניינו (אילו החיים שלך). ולא עניינך אם זה מפריע לו - זה נשאר ב"דשא שלו". אין לך כל קשר למה כן מפריע לו ולא מפריע לו. יש לך את החיים שלך.

מאחל לך בחירה שתיהיה שלמה איתה,, ותחי איתה בשלום.
בנוסף, אנו בני אדם. כלומר, אנו גם טועים לפעמים, ואם זה קורה, זה מותר.
זה מסוג הדברים שאני מגדיר לעצמי: "זה לא נעים, אך זה לא נורא".
חגי
 
למעלה