אע.../images/Emo60.gif
טוב, אז שמי מלידה הוא יובל. כשהייתי קטנה נורא רציתי לשנות אותו, כי זה היה נורא יוצא דופן יובל לבת, והייתי עצובה נורא. טראומה זה עשה לי. עכשיו אני חושבת שאני פחות או יותר שלמה איתו, אני לא חושבת שהוא יפה או משהו, הצליל שלו די מעצבן, וגם הייתי שמחה לשם קצת יותר מעניין, אבל זה בסדר. החברים שלי מפה קוראים לי אובה. [ova], אני לא בטוחה למה. נראלי שזה יובל>אובל>אובה. אבל זה כבר ישן נושן. הבנות מההתעמלות קוראות לי ג'ובל, בגלל שפעם הייתה לנו מאמנת רוסייה עם מבטא כבד, וכשהיא אמרה יובל זה נשמע כמו ג'ובל, ואז מישהי התחילה לקרוא לי ככה ופתאום הרבה עושות את זה. אז זה או ג'ובל או ג'ובי. אמא ואחותי קוראות לי ג'וב. ואמא לפעמים אומרת יובל במבטא אמריקאי, יובֶל, אם אני לא טועה בניקוד, בגלל שאלה שהיינו אצלם לא הצליחו להגיד יובל כמו שצריך, והיא נדבקה לזה. ואח שלי.. אמ.. כשהוא קורא לי זה בדר"כ הולך ככה: "כלבה/פרה/שמנה/מופקרת!" *מבט מאיים מכיווני* "לא את". ואבא קורא לי "אביב-ניר-יובל". ממ. ואני? לאמא אני קוראת אמא. לאבא אני קוראת אבא. לאח שלי אני קוראת ניר. לאחותי אני קוראת אביב. ממ. לחברה הכי טובה שלי, ששמה הוא חן, אני, וכל שאר העולם, קוראת חנה. לחברה שלי שקוראים לה גבי אני קוראת גבסקה. ולמה? כיייי היה לנו מאמן פעם שלכל הקטנות עיוות את השמות והוסיף תוספים שכאלו ומאז אני קוראת לה ככה. וגם לשיר מההתעמלות שירצברג. בגלל זה. לשחר אני קוראת שוחי. לענבל בולה. ושתיהן קטנות מההתעמלות אז זה מתאים. ולגיא אני קוראת בוסטוק. למען האמת, אני לא חושבת ששמעתי אי פעם מישהו קורא לו גיא. ולגיא השני גגן. וזה עוד מימי הגן או משו. ואו. יצא ארוך. לא נורא.