להתאים את הזהות המופגנת למה שאנירוצה שהחברה תראה בי,
ולאיך שהיא רואה אותי בפועל זה שני דברים שוני לגמרי. וברור שהרוב מעדיף לשדר כלפי חוץ את הזהות הפנימית, לא להתאים את עצמו לציפיה החברתית למען הסר הדיסוננס הקוגניטיבי. חיים עם דיסוננס גוגניטיבי זה סיוט אחד גדול, אבל לא כל דרך היפטרות ממנו יכולה להיות מקובלת, לפעמים דרך ההיפטרות גובה מחיר גבוה יותר מהדיסוננס עצמו. בגלל זה הרוב אכן בוחרים להפגין כלפי חוץ את מה שהם באמת מרגישים. זו בדיוק הסיבה למה הזהות המופגנת שלי היא ישראלית (לא רוסראלית), וזה למרות שאני מודע היטב שרוב האנשים שאני מכיר בחיי רואים בי לא ישראלי, אלא רוסי קצט קוקו, וזה מפריע לי מאוד. זו הסיבה העיקרית לדיסוננס הקוגניטיבי שלי. מבחינתחי, זה שהרוסים בארץ פיתחו זהות "רוסראלית", במקום פשוט לאמץ את הזהות הישראלית, היה מהלך טיפשי ביותר, פשוט ירינו לעצמינו ברגל, וזה מצער. הדור שלי של רוסים-ישראלים זה אותו הדור שהיה אמור להיות הדור הצעיר המאמץ את הישראליות, ובמקום זאת בחר, עם יוצאי דופן מסויימים, להפוך ברבות הימים לעוד דור של רוסים מבוגרים שכופים את הזהות הרוסית שלהם על ילדיהם, בדיוק כמו שהוריהם עשו איתם בזמנו, והשתלבות העדה שלנו נדחתה בעוד דור. אבל כפי שציינתי גכבר, אני לא מאמין בתבונת בני אנוש, מעבר לתבונה האינסטרומנטלית, המאפשרת לנו לשרוד ולהתפשט, והיא לא שונה עקרונית מעיני הנשר או ציפורני הנמר. אנשים נוהגים ללא שום תבונה אפילו כשמדובר באינדיבידואלים רבים, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בקבוצות אנוש גדולות. החיים קשים, כנראה הכי פשוט היה פשוט להתחיל לנהוג כפי שמצופה מה"רוסי-ישראלי" הממוצע. אבל זה פשוט לא אני.
ועוד שאלה לי אליך, מבחינתך ומבחינת ההגדרה המקובלת בחברה, חיים יבין הוא ישראלי או לא?
