שמונה שנים בלי אימא

טיפקסית

New member
שמונה שנים בלי אימא

מחר תמלאנה כבר שמונה שנים מאז אותו יום רביעי ארור בשעה ארבע אחה"צ כשצלצל הטלפון והחיים שלנו בבית נגדעו. שמונה שנים שעבורי שגרה וחיים נורמליים הם לא משהו מובן מאליו. בימים האחרונים כל הזכרונות חזרו בבת אחת,בעיקר בלילה כשאני רואה את אמא שלי בכל מיני מקומות בבית. כל דבר שאני עושה אני חושבת איך אמא הייתה מגיבה אם הייתה רואה. שמונה שנים מאז שהייתי נערה בת 13.5 ונאלצתי לראות כיצד מורידים את הארון ובתוכו גופתה של אמא לאדמה ומכסים אותו בחול הקר. שמונה שנים שעבורי בכי הוא דבר יומיומי. שמונה שנים שמשהו בחיים שלי כל כך חסר בכל שנייה,דקה,שעה יום ושנה. שמונה שנים בלי ההרגלים והשגרה שאמא הייתה מיישמת לנו. שמונה שנים בלי הד הצחוק שלה ובלי החיוך החם והמשפט "אני גאה בך מאוד" ובכל זאת החיים בחוץ נמשכים אבל משהו אצלינו בבית כאילו נשאר שם באותו יום רביעי של לפני שמונה שנים. שמונה שנים שהחיים שלי לא שלמים. שמונה שנים מלאות בגעגועים. ואני רק מחכה שאמא תחזור. איך אחרי סוף שבוע כל כך טעון אני אמורה לקום ולהמשיך כאילו כלום והכל כרגיל? אני רק רוצה את אמא לידי. רוצה את אמא שלי. רוצה לחזור להיות כמו כולם. רוצה לקום מהסיוט הזה שנקרא חיים בלי אימא.
 

A GIFT OF LOVE

New member
/tapuzforum/images/emo16.gif/tapuzforum/images/emo201.gif

אין לי ממש הרבה מילים... הצלחת לרגש אותי, מקווה שהיום יעבור עליך הכי בקלות שרק אפשר.
 

טיפקסית

New member
תודה לכולם

אני מקווה שאמצא את הכוחות לקום ולהמשיך כי זה מה שאימא שלי הייתה רוצה בשבילי. שבת שלום ושיהיה לכולנו סוף שבוע נעים.
 

eshkolit32

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo16.gifימים לא קלים

מכל הדברים שכתבת כאן עד היום את מצטיירת לי כאדם שהחיים שלו מלאים בפעילויות ועיסוקים. באופן טבעי כשמגיע יום השנה זה קשה לך. אני יודעת כמה זכרונות סביב יום השנה מקשים על ההתנהלות. אני גם יודעת שאימא שלך חסרה לך לא רק ביום השנה, היא חסרה לך, נקודה, חסרה לך בחיים. אני חושבת שאם היא היתה כאן היא עדיין היתה מתגאה בך. ואיך באמת קמים בבוקר אחרי סופשבוע טעון כל כך וחוזרים לשגרה? למזלנו יש לנו יצר הישרדות חזק מאד, והשיגרה מצילה אותנו. גם אם תקומי ביום ראשון ועדיין תרגישי כואבת וטעונה, זה בסדר. זה יכול לקחת זמן אבל בסופו של דבר תחזרי לשיגרה. עם כל הכאב על כך שאימא שלך כבר לא כאן, אבל גם עם החיים השלמים שבנית לעצמך עם כל התחביבים והעיסוקים שלך. שולחת לך חיבוקים חמים ממני....
 

טיפקסית

New member
בהלט זה לא קל

בעיקר בימים האלה שהכל עולה מחדש,כי בסך הכל במשך השנה והשגרה לא יוצא להתעסק הרבה בעניין הכאב,מתעסקים פה ושם אבל בדר"כ פשוט מנסים להיות חזקים ולהמשיך הלאה. חצי שנה אחרי המוות של אמא אבא שלי כבר מצא בת זוג חדשה שעדיין איתו עד היום. היא מקסימה ודואגת,אבל לעיתים יש לי תחושה שהיא קצת לוקחת את המקום של אמא,ואלה הרגעים שיותר קשה לי להסתדר איתה. האמת שאין לי בעצם חיי שגרה מחוץ לשעות העבודה. אני מסיימת את יום העבודה בשעה ארבע אחה"צ ובמצשך כל היום מאותו הרגע אני מול המחשב מתעסקת בנושאים שונים ובדברים מגוונים. עם החברים מהקיבוץ לא יוצא לי להתראות הרבה וגם אם אלה שכן מדובר על בעיקר היי מה נשמע ויאללה ביי" ולא מעבר לזה. לבילוי בפאב שלנו אני לא יוצאת כי זה לא מושך אותי,ובדר"כ מעדיפה את השקט של הבית ואת העניין של להיות עם עצמי. אבא שלי החליט במסגרת טיפול שאני עוברת עם עובד סוציאלי שיקומי שאין לי חברה או חברים,וזה לא ממש ככה זה פשוט העניין שהחברים הטובים שלי גרים מחוץ לקיבוץ,ולכן לא יוצא לי להיפגש איתם הרבה כי הם גרים רחוק ממני,אבל זה לא מונע ממני קשר איתם. עם אנשים שהיו איתי בצבא אני בקשר בעיקר פה באינטרנט ומשתדלת להתעדכן במה שקורה אצלם,ואני מרגישה שהם כמו משפחה שנייה עבורי. בכל אופן-במהלך חיי היומיום אני פשוט לא חושבת על הכאב ולא מתעסקת בו יותר מדי. בגלל ההימנעות שלי מתעסוקה בכאב כשזה כבר מגיע אז זה שוב פותח את כל הפצעים ולכן כל כך קשה.
 

MeWithoutU

New member
../images/Emo201.gif

ממש עצוב... גם אחרי 8 שנים הכאב לא עובר... מקווה שלא יהיה לך יום קשה מדי.
 
למעלה