כפי שכתבתי ל-bekN ,
העץ הזה, למרות שהוא יפה ועים פוטנציאל גדול, הוא ממש בתחילת הדרך כבונסאי. לציטוטים של ג'ון נאקא, וכדי להבין אותם כראוי, יש להוסיף שצריכים איזה תמונה אידאלית של הבונסאי הסופי בראש. לעיתים, באמת צריך להשאיר ענף כאילו "לא שייך" ונירא לא במקום, כדי לתת לעץ להתפתח בצורה נכונה. כפי שהזכיר מיניגן לפני התנזרותו מהפורום, בבונסאי יותר מאשר בתחומים אחרים: "החיפזון מהסטן". להצליב את שתי חציי הגזע לקח לי כשנה וחצי ויש לזה משמעות לצורה שאני מנסה ליצר. אני אוהב מאוד את הסיגנון של KIMURA, מאסטר יפני שמופיע הרבה ב-BONSAY TODAY ובעיתונים אחרים, ואני מנסה ללכת על הרבה עץ יבש לבן,במיוחד בערערים. השילוב עים הצבע האדום של הקליפה יפה מאוד בעיני. בסיכום: בוא נדחה את הדיון הסופי לעוד שנתיים. אני מבטיח שהעץ לא יראה כך. בינתיים, שמחתי לקבל את הביקורת שלך ואולי, בהזדמנות, נמשיך את הדיון באופן אישי. לגבי תגובות הקהל, אני יודע מנסיון עים חברים שלי, שלא נידלקו לבונסאי, שזאת התגובה הראשונה של רוב האנשים והיא נובעת מאי ידיעה מוחלטת גם בנושא בונסאי וגם, בכלל, בביולוגיה של צמחים. מבלי לחזור על המאמר המפורסם של MARK TWAIN בסאטירה על הצימחונים, כאשר התייחס לסבל החסה ולדימום הסלק, אני חושב שלאף אחד אין משהוא נגד קתיפת פרות או גיזום ענפים. כך, שרוב הבעיה נובעת מאמונות תפלות הודות ה"סבל" כביכול של עץ בונסאי.איך בדיוק הסבל הזה נמדד, קשה להגדיר. האים אנחנו, חובבי הבונסאי, יכולים להשפיע על הבורות הרובחת בציבור, אני לא יודע. אולי רק עים יותר ויותר פעילויות פתוחות ומכוונות לקהל הרחב. התרשמתי מהעצים שלך ואני מקבל את בקשתך לביקורת בברכה. אכתוב בימים הקרובים. מאורו