הtרמפיסטית
New member
שלמות פנימית
לא תלויה באושר. לדעתי- היא השלווה הזאת, הלסמוך על העולם, על היקום, על אלוהים, על האנרגיות, תקראו לזה איך שתרצו, שהכל קורה בדיוק כפי שצריך לקרות. זה לסמוך על זה שמה שקורה יקרה, ואם דברים מסויימים צריכים לקרות- הם יקרו. זה לראות בבירור את החלק שלנו בהגשמת המטרות שלנו, ואם אין לנו חלק כזה, בעיקר כשהמטרות תלויות גם באנשים אחרים- אז כנראה שזה לא נועד לקרות. (למשל- באהבה. יש קשרים שלא נועדו לקרות.. כמו שאני מגיעה למסקנה בימים האחרונים). זה לקום בבוקר עם שלוה ולצפות ללמוד מהיום הזה שמתחיל, לפגוש אנשים שיעבירו לנו בדיוק את השיעורים שאנחנו צריכים לקבל. זה לדעת שהכל בראש שלנו, שאנחנו יכולים לעשות כמעט הכל. אולי חוץ מתחום אחד. "תסלחי לי, אבל אני לא חושבת שאת נותנת יותר מידיי קרדיט לבורא אם את חושבת שהוא יוצר בכוונה יצורים טפשים וחסרי תקנה"- ציטוט לא מדויק מספר שאני אוהבת. (לאפות ולזכות- סנדי אלסברג, נדמה לי שככה קוראים לה). לא מדברת על האמונה שיש לחרדים. מדברת על לסמוך על זה שלא באנו סתם ושיש לנו הצדקה בקיום הזה גם אם ההצדקה הזאת לא באה במובן של לעשות דברים שהחברה רוצה שנעשה. ועל זה בדיוק אני עובדת עכשיו. על האמונה הזאת שהכל מסתדר בסוף. האמונה שאוכל לראות את החלק שלי בהגשמת הדברים ולהניח לחלק שלא תלוי בי להעשות מעצמו. זאת דעתי. מוזמנים לחלוק עליה.
לא תלויה באושר. לדעתי- היא השלווה הזאת, הלסמוך על העולם, על היקום, על אלוהים, על האנרגיות, תקראו לזה איך שתרצו, שהכל קורה בדיוק כפי שצריך לקרות. זה לסמוך על זה שמה שקורה יקרה, ואם דברים מסויימים צריכים לקרות- הם יקרו. זה לראות בבירור את החלק שלנו בהגשמת המטרות שלנו, ואם אין לנו חלק כזה, בעיקר כשהמטרות תלויות גם באנשים אחרים- אז כנראה שזה לא נועד לקרות. (למשל- באהבה. יש קשרים שלא נועדו לקרות.. כמו שאני מגיעה למסקנה בימים האחרונים). זה לקום בבוקר עם שלוה ולצפות ללמוד מהיום הזה שמתחיל, לפגוש אנשים שיעבירו לנו בדיוק את השיעורים שאנחנו צריכים לקבל. זה לדעת שהכל בראש שלנו, שאנחנו יכולים לעשות כמעט הכל. אולי חוץ מתחום אחד. "תסלחי לי, אבל אני לא חושבת שאת נותנת יותר מידיי קרדיט לבורא אם את חושבת שהוא יוצר בכוונה יצורים טפשים וחסרי תקנה"- ציטוט לא מדויק מספר שאני אוהבת. (לאפות ולזכות- סנדי אלסברג, נדמה לי שככה קוראים לה). לא מדברת על האמונה שיש לחרדים. מדברת על לסמוך על זה שלא באנו סתם ושיש לנו הצדקה בקיום הזה גם אם ההצדקה הזאת לא באה במובן של לעשות דברים שהחברה רוצה שנעשה. ועל זה בדיוק אני עובדת עכשיו. על האמונה הזאת שהכל מסתדר בסוף. האמונה שאוכל לראות את החלק שלי בהגשמת הדברים ולהניח לחלק שלא תלוי בי להעשות מעצמו. זאת דעתי. מוזמנים לחלוק עליה.
