שלללללללוווום
כן אני כאן..עוד לא הצליחו להרוג אותי
קודם כל הממון תודות ונשיקות על התמיכה והאהבה שלכן.....וגם סליחה כי אין לי מושג עם מי דיברתי ומה אמרתי.....גם חיבוקים....אבל בזהירות על הכלבלב שהגיע איתי הביתה ונגרר אחרי...הסברים מיד. קיבלתי בקשה מפורשת שלא לחסוך בתיאורים אז לרגישות.
. לא ממש בטוחה במה להתחיל...אז קודם נגמור עם התיאורים הרציניים. ניתוח של 5 שעות + שעה לניקוי סופי. היה בלגן רציני, הרבה יותר ממה שציפו. שום איבר לא היה במקומו הטיבעי. הרחם לא היתה בסדר-אני לא זוכרת בדיוק מה אבל בכל מקרה היו נאלצים להוציא אותה. הוצאו כל אברי הרבייה...המעיים+שלפוחית השתן +הקיבה היו דבוקים אחד לשני בגוש אחד שבעצם היה הכרס הענקית הלא מוסברת שלי. השחלות היו בכלל בחלק העליון של הבטן, צמודות לקיבה. המעיים היו מסובבים סביב עצמם וסביב הקיבה כאשר חלקים גדולים מהם היו על סף חסימה מלאה..הרופא הסביר שכל פעם ששלפוחית השתן התמלאה, היא יצרה משיכה חזקה במעי שגרר אחריו דימום לחלל הבטן..אשר כמובן יצר עוד ועוד שכבות של דבק איכותי. בנוסף, בטעות הם חתכו את האורטר כך שחזרתי עם כלבלב קטן (שקית קטטר) אשר צמודה לי לרגל חוץ מסטנד בין הכיליה השמאלית לשלפוחית השתן, אשר יוצאו בעוד כחודש. הרופא אמר שכל מע' העיכול שלי היתה במצב קטסטרופלי..(בחיייית???) ופלא שבכלל עיכלתי משהו...הבעלה טוען שכבר חזר לי צבע לפנים בגלל שעכשיו אני מעכלת קצת יותר...כבר לא אוכל לשמש כפרסומת לתנובה. היו שם 4 רופאים כולל האורולוג ששיחזר את האורטר, שעבדו שם מאוד קשה במשך 5 שעות. לאחר מכן הם השאירו את הבטן פתוחה לעוד שעה. שטפו שוב שוב כדי להיות בטוחים שאין שום דימום. בנוסף מילאו את הבטן בג'יל כדי שלא יווצרו עוד הידבקויות מהניתוח עצמו. עכשיו...ציפור קטנה טענה שפתחתי מלחמה באירן....אני לא מודה עד שאראה הוכחות..הדבר היחידי שאני מוכנה להודות בו שזה שדיברתי ביידיש עם המרדים כדי שלא יבינו..מסתבר שגם הוא לא הבין אותי. המנתח בכלל אמר שעשיתי לו הרצאה על פרוייד..נו שויין... האחות שקיבלה אותי בבוקר הניתוח, באה לבקר למחרת בערב וטענה שעשיתי לה את השבוע...אבל לא הסכימה לספר לי מה אמרתי...הבנתי שרצו שם צחוקים.... הנני כאן
כן אני כאן..עוד לא הצליחו להרוג אותי
