שלי-שלך

[ד י ק ל ה היחידה]

שלי-שלך

מתוך סקרנות ותמיהה לאחר שהופתעתי לגלות שלא אצל כולם כמו אצלי בבית.. אצלי בבית מאז שאני זוכרת את עצמי, אמא שלי לימדה אותנו שאין שלי-שלך. כל מה שהיא קונה לנו, הילדים, כולם רשאים להשתמש בו באותה מידה. אני מדברת על משחק לאחד מאיתנו, בושם חדש, חולצה וכו' כשבגרנו היה לנו ברור ומורגל שאנחנו יכולים בנינו האחים לשאול דברים (כמובן לשאול לפני) וב9% מהמקרים התשובה היתה חיובית אלא אם לאחר היה צורך דחוף בדבר.. אני ואמא שלי משתמשות יחד באיפור, נעלים ובגדים שבאותה מידה פחות או יותר. גם אם זה בגד חדש אני יכולה להשאיל ממנה וכנ"ל היא ממני. האחים שלי מתלבשים יחד וכו'. הופתעתי לגלות שיש בתים שבהם מתנהלת מלחמת עולם כל אחד על רכושו בין בני הבית, אחיות קונות אותה חולצה באותה מידה פעמיים כי אחת לא מלווה לשניה.. וכו'. איך זה אצלכן? איך אתן מחנכות את הילדים שלכן בנושא?

 

[חני ב]

ממש לא

לכל אחד יש את הדברים שלו, ככה גדלתי וככה אני מנהלת את הבית שלי, וזה בדיוק מה שאני אוהבת. להשאיל אפשר (ברשות כמובן) אבל לכל אחד יש את שלו. יש לי אחות תאומה ובילדותנו לא החלפנו בגדים ולא כלום, אלא ברשות.

 

[ליידי דרמה]

לכל אחד יש את הדברים שלו - אפשר להשאיל ברשות

יש לי בת ובן בהבדל של 6 שנים - ככה ששם לא תהיה בעיה, הם לא ירצו ללבוש אותה חולצה. ביני ובין אחותי יש 11 שנים - אופנות משתנות ככה שלא היו החלפות בנינו (עד שהיא הגיע לגיל ולגודל המתאים של הבגדים), את הטעם של אמא שלי בבגדים לא אהבתי ולכן לא ביקשתי ממנה כלום אף פעם. בצעצועים - יש יותר גמישות, מחליפים ומשחקים יחד . יש לי דודה שיש לה 3 בנות בהבדלים מאוד קטנים - אני זוכרת ריבים וצעקות ובכי על בגד שאחת לבשה והשנייה רצתה בדיוק באותו ערב, על אחת שגמרה בושם לשניה, על זוג נעליים שהלוו לחברה של אחת האחיות ולא חזרו מעולם וכו....

 

[pf26]

צריך לקחת הכל במידה הנכונה

ולא להגזים לשום כיוון. כל אדם צריך שיהיו לו דברים משלו. אפילו בקיבוצים של השומר הצעיר הבינו את זה בשלב מסויים. מצד שני, הילדים שלי יודעים איך לתת משלהם לבני משפחה וגם לחברים. תמיד מקפידים לבקש רשות קודם. שם דבר לא מובן מאליו. מצד שני - די ברור שהתשובה תהיה חיובית.

 

[ד י ק ל ה היחידה]

זה ברור

כמובן שלכל אחד הפרטיות שלו והציוד שלו בחדר שלו. הכוונה היתה כשאחי למשל רוצה חולצה מאחי השני.. הוא כמובן ישאל לפני אבל אין שום סיבה שלא יתן לו אלא אם הוא בדיוק התכוון ללבוש אותה באותו ערב או תכשיטים.. אמא שלי לא תשאל אפילו אם היא יכולה להשאיל ולהיפך אני. זה ברור שכן! ברור שלכל אחד הדברים האישיים וכו' ואף אחד לא יחטט לי במגרות וכאלה

 

[mitsi miaoo]

משתנה

תמיד היה לכל אחת את הדברים שלה אבל גם תמיד השאלנו אחת לשניה ולפעמים נתנו. עד היום בכל פעם שמישהי עושה סדר בארון כולן מוזמנות לעבור על השקית לפני שהיא הולכת לתרומה.

 

[smagi]

זה תלוי, כרגע הבנות קטנות עדיין

אבל הן יודעות שכל מה שנמצא בבית שייך לשתיהן באותה מידה. צעצועים, משחקים וכו'. למעט בגדים שזו לא אותה מידה, אז אין אפשרות להחליף.

 

[עולם ו מלואו]

לא תמיד זה אפשרי ../images/Emo8.gif

יש לי אח כך שלא היה ממש במה להתחלק בגדים/משחקים וכו אבל מודה בלב שלם שיש לי אח עם לב זהב אין משהו שהוא לא נידב עבורי אם הייתי צריכה והכי הכי כשהוא היה מקבל כסף מסבתא שאמרה לו לא לגלות לי הוא מיד היה מספר ומתחלק איתי בכסף!!! היום בבית גם לי יש בן ובת גם אצלם זה לא אותם דברים אבל ספרים זה ביחד עזרה הדדתי תמיד אני מחנכת אותם שמשפחה זה לפני הכל ומשפחה מאוחדת זה כוח ודרך להצלחה

 

[אמא של דפנה]

אז ביגוד הן מלוות אחת לשניה אבל

נעליים זה בלתי אפשרי אחת נועלת 38 והשניה כמעט 41. וגם הלבשה תחתונה - הס מלהזכיר אין החלפות ועוד יש צעקות וריבים אם מישהי לקחה מהכביסה כביסה לא נכונה. מה שכן באיפור הן מדהימות, מאפרות אחת את השניה להופעות וכו'. ובכלל אני מחכה לראות מה האמצעית תעשה לקטנה כשתגיע לגיל הזה. ואני כן קונה לעיתים רחוקות אבל חולצות דומות ולא בגלל ההחלפות אלא שיש אירוע והן רוצות להראות אותו דבר פחות או יותר, אז השינוי הוא בצבע לפעמים גם. לא רק במספר

 

[nutmeg]

משחקים - בכל מקרה משחקים ביחד

לא קונים שניים אותו הדבר, בשביל מה? בגדים זה לא היה רלוונטי, מדובר בבית בו כל אחד בגיל שונה, מידה שונה - גם אם היינו רוצים "החלפות" אי אפשר. אותו כנ"ל עם ענייני פרפומריה.

 

[טלימה]

מבינה אותך לגמרי.

ארחיק ואומר שאני לפעמים עומדת מעט מתוסכלת מול המצב שבו הורים אחרים חושבים שזה מספיק להגיד לבנותי - זה שלו, בשביל שהן תשחררנה צעצוע של ילדם. אני ממש משתדלת ללמד את הבנות שלי להיות סבלניות ולהניח לצעצועים תפוסים, גם אם הם שלהן, ולחכות עד שיתפנו. זה לא פשוט לנוכח התפיסה שברגע שמישהו מכריז על משהו "זה שלי", אז מיד מותר לו למנוע מכולם שימוש (שימוש סביר ורגיל) בחפצים.

 

[ליידי דרמה]

איזה קטע, בדיוק לפני יומיים קיבלתי קישור

לאתר של בעלך

 

[טלימה]

נכון יפה, מענין ומרתק? ../images/Emo13.gif../images/Emo8.gif

 

[ליידי דרמה]

הקטע או הקישור?

תראי, אני מתוודעת לאחרונה לעולמות חדשים שלא היו מוכרים לי. זה מעניין ומרתק ורחוק ממני מאאאאאאאאאאאווווווווווווווווווווווווווווווד, אבל אולי בעצם זה כבר מתקרב?

 

[פלגיה]

אימא שלי לא הרשתה להעביר בגדים

היתה חלוקה מאוד בולטת איזה בגד שייך למי. אין העברות. והיינו 4 בנות באותו הגיל. בעיני זה יפה מאוד. יש לי חברה שבגרה ועזבה את הבית וגילתה שהיא צריכה לקנות 3/4 מלתחה מחדש כי הכל היה משותף. בוודאי שלא היינו רשאיות לקחת ממנה דברים. זה היה שלה. נקודה. גם בנוגע למשחקים ולחפצים היתה גישת פרטיות ושייכות חזקה, אם כי לא בוטה כמו בנושא הבגדים. מי שרוצה משהו - חייב לבקש רשות. ויש זכות לבעלים לא לתת רשות. אם בעל החפץ לא זמין לבקש את רשותו - לא משתמשים. לא במכשירי כתיבה, לא בספרים, לא במשחקים, לא בקלטות. כלום. בעיני זה מאוד יפה, ומאוד חשוב, בעיקר בבית שבו יש הרבה ילדים ואין אפשרות לתת חדר פרטי לכל אחד. תחושת פרטיות - יש לי משהו שאסור לאף אחד לגעת בו - היא חשובה מאוד.

 

[ד י ק ל ה היחידה]

לי זה מאוד צורם..

מבחינתי המשפחה שלי הם חלק ממני.. אני שמחה לחלוק את מה ששלי איתם ושמחה לדעת שלא משנה מה אצטרך, יש לי אפשרות לבקש ולקבל מהם. חלוקת רכוש זה בין זרים בעיני.. כמובן שאני מודעת ומקבלת שיש סוגי חינוך אחרים אבל לי זה מאוד צורם.. אנחנו גדלנו 3 ילדים (אני ו2 אחים) בחדר אחד. הכל היה של כולם וכך זה עד היום כבוגרים ובחדרים נפרדים.. הכל של כולם וזה מבורך ויפה בעיני ואין לי ספק שכך אגדל את ילדי שלי

 

[פלגיה]

לבקש ולקבל

זאת הנקודה. לא לקחת בלי לקבל רשות כי "הכל של כולם". ברור מה שייך ל-X ומה שייך ל-Y ויש זהות ושייכות לכל חפץ (יש גם כאלה שהשייכות שלהם היא "של כולם"). אם קיבלתי מתנה ליום הולדת - היא שלי. לא של כולם. אם קנו לי בגד (כשכבר קנו לי בגד, מאורע שהיה מאוד נדיר. את רוב הבגדים קיבלתי ב"יד שניה" מקרובי משפחה וחברים) - הוא שלי. ככה גדלנו 11 אחים, בידיעה ברורה מה שייך לכל אחד. משום כך תמהתי כשהתחלתי שירות לאומי, ונעדרתי לתקופה מהדירה שלי - לראות שמשתמשים בטייפ שלי בלי רשותי כי "ממילא לא היית כאן ולא היית צריכה אותו אז מה אכפת לך". הייתם מתקשרים ומבקשים - הייתי מרשה בשמחה. לקחת בלי רשות זה ממש מקומם.

 

[אניאורחת]

אצלנו דומה לאצלכם

הילדים שלי קטנים (ארבעה. הגדולה בת 7 וחצי). ברור שכל משחק שאני קונה וכל צעצוע - הוא שייך לכולם. יש שני ילדים בכל חדר - אבל אני לא מרשה לקבוע לילד שלא לן באותו חדר "צא, כי זה החדר שלנו". אין חדר שלנו - הבית של כולם. מברשות שיער משותפות, מגבות ידיים. ברור שבגדים מתאיים לפי מידה - אבל כשהבגד קטן על הגדולה הוא עובר לאחותה. יחד עם זאת, יש את הצורך במשהו פרטי. אז מתנות יום-הולדת הן אישיות, חומרי הלמידה של הגדולה הם שלה, לכל ילד יש את המגרה שלו עם החפצים שלו. כשהכל הופך להיות מאד אישי - יש גם יותר מלחמות על הבסיס הזה. "אל תגעי - זה שלי" , "לא הבאת לי לשחק ב___ שלך - אז אל תגעי גם ב_____ שלי". חוץ מזה, שיותר פשוט לקנות משחק אחד פעם אחת - ולא 4 פעמים. לאחות של בעלי יש שתי בנות ותמיד קונים להן אותו דבר, אבל בדיוק. בצורה ובצבע ובגודל שחלילה לא יריב (ועדיין הן רבות בלי סוף). אני קונה חבילת צבעים לכולם, טושים לכולם, ספרים לכולם - וכולם נהנים מכל הדברים. למה אני צריכה לקנות כל דבבר כפול 4?