שלי, שלי, שלי, שלי....

תיקי א

New member
שלי, שלי, שלי, שלי....

רציתי להתייעץ לגבי איך רצוי להגיב כשהילדה בת השנה ושמונה, מלאימה כל דבר ששייך לאח שלה (או ילדים אחרים בסביבתה), ומכריזה "של גלי". כל הנסיונות להסביר לה שזה שייך למישהו אחר גוררים פרץ של בכי וצרחות וגם כשהיא נרגעת, היא לא שוכחת ורודפת אחרי החפץ עד שהיא משיגה אותו, דבר המצית את המריבה מחדש... יש לציין שזה ממש מעיק, אח שלה לא מסוגל לבנות בלגו, לצייר, או כל פעילות שמערבת חפצים בלי להתעמת איתה (הבעיה היא שהוא מוותר לה המון, כי הוא מאוד סובלני כלפיה) ואני עסוקה כל הזמן בלהעסיק אותה שלא תפריע לו. האם יש יסוד להניח שהיא מבינה טוב מאוד כשאומרים שהחפץ שלקחה הוא של מישהו אחר ? כי נראה שהיא אטומה לגמרי להסברים.
 

אפרתש

New member
תובנה על "שלי"

גם הקטנה שלי כל הזמן אומרת "שלי שלי". אבל נדמה לי שהיא לא מבינה את משמעות המילה. אני חושבת שבעיניה המשמעות היא "זה משהו שאני אוהבת". כבר כמה זמן שאני חושבת ככה, ולפני כמה ימים קיבלתי חיזוק לכך - הילדה היתה על הידיים שלי, שמה את ידה על שדי השמאלי ואמרה "זה שלי". אמרתי לה שזה לא שלה אלא שלי, והיא נראתה מאד מבולבלת ואולי גם פגועה. ואז הסקתי שכנראה צדקתי - היא בסך הכל התכוונה שהיא אוהבת ורוצה את השדיים שלי, לא שהיא חושבת שהם איבר מאיבריה. אז אני לא בעד להיכנס לויכוחים על שייכות, עד שהיא תגדל ותבין יותר טוב את משמעות המלים. "את אוהבת את האוטו? הוא של יוסי". ככה גם יוסי יראה ששומרים לו על האינטרסים, ואני חושבת שגם הילדה תצא מרוצה מכך שהאהבה שלה לחפץ קיבלה הכרה. ועוד חיזוק להשערה שלי - יש גנים שבהם רווח הביטוי "זה שלי מהבית". שזה ילדים אומרים על משחק שהביאו מהבית, ולכן זכותם לשחק בו לבדם. אבל שמעתי שיש הרבה ילדים שאומרים "זה שלי מהבית" על דברים שהם ממש לא שלהם. הם לא מבינים מה המשמשעות של "שלי מהבית", הם לא מנסים לשקר, הם רק מבינים שזה מין מטבע לשון לציין "אני אוהב את זה", "אני רוצה לשחק בזה".
 

תיקי א

New member
הבעיה שה"שלי" מלווה בחטיפת החפץ

ומהתעקשות לאחוז בו לאורך שעות רבות...
 
משא ומתן (מתיש, אבל כדאי)

יש לנו שיירים של "שלי" עד עכשיו (שלוש ורבע). אז הלילה ישנו עם 5 מכוניות קטנות מתחת לכרית ולפעמים אנחנו ישנות עם שקית של כביסה מלוכלכת (כי היא רוצה לישון מחובקת עם בגד שהיא הורידה - והמו"מ הביא לתוצאת פשרה של לשים את זה בשקית ולישון עם השקית). העיקרון הוא, שמה שאפשר - שיישאר בידיה ויישאר "שלה". זה מצמצם את העימות למינימום ההכרחי. אח גדול מבין לפעמים (ואולי כדאי להסביר לו, כמו שאלדורית הסבירה כאן, שהיא מתכוונת לא ל"שלי" אלא ל"אני אוהבת את זה") שהגזילה היא זמנית. אבל חשוב גם (לפחות לי) להיות עירה ךצרכים שלו ולפעמים, כשקשה לו עם זה, לפעול דווקא "לטובתו".
 

תיקי א

New member
../images/Emo51.gif אהבתי מאוד את הרעיון המשותף

של אפרת ולילה: להסביר לילד הגדול ש"שלי" = מוצא חן בעיני ומשמעו לאו דווקא הלאמה לתמיד. מאוד תלוי כמובן ברמת הסובלנות שלו באותו רגע.
 

כרמית מ.

New member
האם יש לה גם חפצים שהם שלה?

עם תאומי, גיליתי שמאד הקל עליהם (בערך בגיל הזה) את נושא ההתחלקות, זה שיהיה לכל אחד גם כמה דברים פרטיים שלו (לא זהים, אגב. בעקרון, עם חריגות מעטות) וכמובן גם הרבה דברים משותפים. בני הצעיר באותו גיל, וגם הוא נוטה להלאים כל דבר. אני מאד מדגישה לו, מיד בהתחלה (עוד לפני שמבקשים ממנו להחזיר, שאז יש קושי ורמת ההקשבה/קליטה יורדת), שזה חפץ של אחיו/אחותו, ושהם נתנו לו לשחק בו, ואח"כ להחזיר - ומצד שני, גם מגינה עליו מההלאמות שלהם. מרגישה שזה עוזר, ויש שיפור. עדיין, יש מצבים של בכי/כעס (הוא לקח לי/"זה שלי" (לא מילולי...)), אבל גם הרבה אמירות של אח-שלי נתן לי (לא במילים אלו), שמעידות על הבנה (שכלית, אם לא רגשית) שזה לא שלו אלא רק מושאל.
 

תיקי א

New member
יש לה מכל טוב, המון דברים שלה,

חלק היא ירשה כמובן וחלק שלה מהבית. ויש לה גם אח סובלני שמוותר לה המון וממש לא עושה סיפור מלחלוק, אבל גם זה לא מספיק לה, למשל, ברמת הסביבון הספציפי שהוא משחק איתו למרות שיש טונות של סביבונים בבית. כל מילה שניה שלה זה "גם גלי..." ו"של גלי". יכול להיות שזה עניין של אופי ?
 
אני לא חושבת שאפשר לומר שזה ממש

עניין של אופי. אני חושבת שזה שילוב בין הגיל לאופי של השותפים השונים. אולי דוקא כשהאח הנחמד שלה יפסיק להיות כזה נחמד וסובלני היא תקבל את האמירה שלו יותר בקלות מאשר את שלך.. ועוד דבר אחד - מה שאצלנו עבד היה, שאייל למד לתת לליאור את מה שהוא רוצה לקחת ואח"כ (אחרי כמה שניות) להציע לו משהו אחר מהצעצועים. ליאור היה נוטש בשמחה את צעצוע המריבה לטובה ה"שלי" החדש, ואייל היה מרוויח את מה שהוא רצה בו מלכתחילה. (מה שנקרא - טכניקות של משא ומתן
)
 
למעלה