nirk_aikido
New member
שליטה בחוסר שליטה
אתמול בעת שיעור משחק ביצענו תרגילי אימפרויזציה של מונולוג. אחת ההערות של המדריכות היתה שצריך להגיע ל"שליטה בחוסר שליטה", ואני אסביר קצת למה הכוונה, ולמה זה קשור גם לא"ל וגם לחיים בכלל: במידה רבה, הדרך שבה חונכתי לחיות את החיים היא לפי תכנון. אם אתה רוצה לעשות משהוא, תתכנן תוכנית טובה ואז תעבוד לפי התוכנית. לכן, במונולוג אימפרויזציה מה שקורה הוא שכל הזמן עד שאני עולה לבמה אני חושב על מה אני הולך לעשות, ומעלה רעיונות. ובאימפרויזציה עצמה, אני רץ אחרי הזכרונות, ומנסה לבצע אותם. כשאני פועל כך, התוצאה הרבה פעמים יוצאת לא מעניינת, לא איכותית, לא טובה ! האימפרוויזציות הטובות שלי יצאו ממקום של חוסר שליטה, של ריקות. ידעתי על מה אני רוצה לעשות, אפילו היו לי רעיונות, אבל כשעליתי לבמה הצלחתי להניח אותם בצד, ולפעול מתוך מה שעלה באותו רגע, וליצור נוכחות ועניין במה שקורה. השליטה בחוסר שליטה היא היכולת קודם כל לתת מקום לחוסר השליטה, לריקות. ואח"כ לשים לב למה שעולה, ולבצע פעולות מתוך בחירה ומודעות, ולא מתוך היגררות אחרי התנועה- כלומר מתוך חוסר השליטה. והקשר לא"ל (ולחיים בכלל)- דברנו רבות על כך שקרב הוא ממלכת אי הודאות. מי שיכנס לקרב רק עם תוכנית סדורה של מה הוא הולך לעשות סביר שיפסיד. כי המציאות תשתנה בצורה שהוא לא הצליח לצפות, ואז התוכנית לא תתאים. החכמה היא להיכנס עם תוכנית, אבל להיות מוכן להשתחרר ממנה, כשהמציאות כבר לא מתאימה לה. להיות רגיש וקשוב לשינויים (וזה יכול לבוא רק עם יש מידה של ריקות, ומוכנות לחוסר שליטה), ואז לפעול מתוך שליטה ובחירה בתוך המציאות חסרת השליטה שנוצרה. אני יודע שאצלנו, לפני ואחרי כל רנדורי (משחק חופשי/קרב חופשי) המורה מדגיש את החשיבות של עבודה מתוך ריקות. לא לתכננן טכניקות, אלא בעיקר לזוז ולתת להן "לבוא מעצמן". כלומר- להיכנס למצבים של חוסר שליטה (התקפה), ואז משם לנסות להגיע לשליטה בי וביריב, מתוך הרמוניה עם התנועה שלו. מקווה שזה לא היה מעורפל מידי. מה דעתכם? נירק
אתמול בעת שיעור משחק ביצענו תרגילי אימפרויזציה של מונולוג. אחת ההערות של המדריכות היתה שצריך להגיע ל"שליטה בחוסר שליטה", ואני אסביר קצת למה הכוונה, ולמה זה קשור גם לא"ל וגם לחיים בכלל: במידה רבה, הדרך שבה חונכתי לחיות את החיים היא לפי תכנון. אם אתה רוצה לעשות משהוא, תתכנן תוכנית טובה ואז תעבוד לפי התוכנית. לכן, במונולוג אימפרויזציה מה שקורה הוא שכל הזמן עד שאני עולה לבמה אני חושב על מה אני הולך לעשות, ומעלה רעיונות. ובאימפרויזציה עצמה, אני רץ אחרי הזכרונות, ומנסה לבצע אותם. כשאני פועל כך, התוצאה הרבה פעמים יוצאת לא מעניינת, לא איכותית, לא טובה ! האימפרוויזציות הטובות שלי יצאו ממקום של חוסר שליטה, של ריקות. ידעתי על מה אני רוצה לעשות, אפילו היו לי רעיונות, אבל כשעליתי לבמה הצלחתי להניח אותם בצד, ולפעול מתוך מה שעלה באותו רגע, וליצור נוכחות ועניין במה שקורה. השליטה בחוסר שליטה היא היכולת קודם כל לתת מקום לחוסר השליטה, לריקות. ואח"כ לשים לב למה שעולה, ולבצע פעולות מתוך בחירה ומודעות, ולא מתוך היגררות אחרי התנועה- כלומר מתוך חוסר השליטה. והקשר לא"ל (ולחיים בכלל)- דברנו רבות על כך שקרב הוא ממלכת אי הודאות. מי שיכנס לקרב רק עם תוכנית סדורה של מה הוא הולך לעשות סביר שיפסיד. כי המציאות תשתנה בצורה שהוא לא הצליח לצפות, ואז התוכנית לא תתאים. החכמה היא להיכנס עם תוכנית, אבל להיות מוכן להשתחרר ממנה, כשהמציאות כבר לא מתאימה לה. להיות רגיש וקשוב לשינויים (וזה יכול לבוא רק עם יש מידה של ריקות, ומוכנות לחוסר שליטה), ואז לפעול מתוך שליטה ובחירה בתוך המציאות חסרת השליטה שנוצרה. אני יודע שאצלנו, לפני ואחרי כל רנדורי (משחק חופשי/קרב חופשי) המורה מדגיש את החשיבות של עבודה מתוך ריקות. לא לתכננן טכניקות, אלא בעיקר לזוז ולתת להן "לבוא מעצמן". כלומר- להיכנס למצבים של חוסר שליטה (התקפה), ואז משם לנסות להגיע לשליטה בי וביריב, מתוך הרמוניה עם התנועה שלו. מקווה שזה לא היה מעורפל מידי. מה דעתכם? נירק
