שלוש שאלות

שלוש שאלות

יש דבר כזה שנקרא אותיות מוספיות למילה\לפועל, ואם כן, איפה הן נמצאות? כמו במילים לנסוע, לנגוע, 2. מהם עיצורי השורש במילים רץ, שר, קם? בכל הטייה נוספים עיצורים אחרים. ודבר אחרון - מה ההבדל בין הפועל הֻזמַן, ל זֻמַן? אני צודקת שנראה לי שבפועל הֻזמן יש דגש יותר על העניין האקטיבי - בפסיביות של הפועל? ואילו בזֻמן לא חשוב כל-כך מי עשה את הפעולה? מי הזמין? אני מקווה שלא הסתבכתי=] תודה לכולם
.
 

Scarlight

New member
שלום

1. אלו הן אותיות בכל"מ המצטרפות לצורת המקור של הפועל. בדוגמאות שציינת הלמ"ד יוצרת שם פועל. 2. התכוונת לאותיות השורש. רוץ, שיר ו-קום. שורשים אלו שייכים לגזרה מיוחדת הנקראת נחי ע"ו וע"י (כלומר שורשים שעי"ן הפועל שלהם היא וי"ו או יו"ד). 3. ההבדל נעוץ במעמד המוזמן/המזומן. כאשר מזמינים מישהו אין הוא מחויב להגיע, אך כאשר מזמנים מישהו הוא מחויב להגיע. למשל: הוא הוזמן לחתונה. השוטר זומן להופיע בפני הוועדה.
 

407

New member
הקדמת אותי ../images/Emo13.gif

הרחבה לשאלה 1: ב-"לִנְסֹעַ" ו-"לִנְגֹּעַ" המוספית היא ל' שנוספה לצורת המקור המוחלט. דוגמאות נוספות: בפועל "הִרְגִּישׁ" המוספיות הן ה' תחילית ו-י' תוֹכית. בפועל "הוֹלֵךְ" המוספית היא ו' תוכית. בפועל "הִתְלַבֵּשׁ" המוספית היא "הִתְ" תחילית וכו'. בפועל "נִשְׁבַּר" המוספית היא נ' תחילית וכו'.
 
תודה, אבל לא לדוגמאות הללו התכוונתי

- אלא, מילים שנוספות אליהן עיצורים שונים, אבל העיצורים כלל לא צריכים להיהגות. אולי ה"נ" בלנגוע? איפה קיימים כאלו מצבים?
 
לא לגמרי הבנתי את 2...

עיצור השורש לא אמור להיקבע לפי נטיית העבר של הפועל - בבנינים פעל, פועל, פיעל וכו'.? לפי ההדגמה שלך נראה שהאותיות בפעלים בהווה - הם העיצורים.
 

Scarlight

New member
לא תמיד

זה יותר מסובך מזה. אני מציע שתקראי קצת לגבי הגזרות השונות (בכל ספר דקדוק העוסק בפועל יש הסברים בנושא).
 
למעלה