שלוש קומות החוויה

[הקוסמת הורודה2]

בוקר אור

 

[lightflake]

נכון

הכל קישקוש בלבוש
כולל זה
אבל מי את ?
מה לא קישקוש בלבוש ?
מה לא השתנה מאז שנולדת דרך כל החוויות שחווית ודרך כל התובנות שהבנת?
מה לא השתנה מאז שהתחלת לקרוא הודעה זו ועד שהגעת לשורה זו ?
מה נשאר שקט מאחורי כל הרעשים ?
מה נשאר שליו מאחורי כל הבלבול וכל הכעסים ?
מה נשאר אוהב מאחורי כל הפחדים וכל הכאבים ?
&nbsp
כל תשובה לא תהיה זה עצמו
מה שלא ניתן להצביע עליו
מה שלא ניתן לתפיסה או לתפישה
מה שלא ניתן למצוא בשום מקום...
אבל כאן תמיד
במלא הדרו !
&nbsp
&nbsp

 

[s i s u]

 

[בן טל-שחר]

בדיוק, כולנו צריכין

שנאמר, אין זוכרין אלא כאשר שוכחין

 

[s i s u]

שאלה לבן חורין

עלתה בי מחשבה והופיעה מעצמה בשדה תודעתי.
זיכרון מכאיב שעליו הגבתי כרגיל

אח"כ כשניסיתי לשחזר את הזיכרון במודע זה שעשע אותי

חוסר מודעות יצרה טרגדיה ומודעות יצרה קומדיה.
&nbsp
המצב השני אמיתי יותר מהראשון או לפחות עדיף על פניו,
אבל גם הוא נראה.
כלומר יש מודעות למודעות וזה להבנתי המקום אליו אני שואפת להגיע כל הזמן.
אני מנסה להתאים לעצמי תרגיל שיזכיר לי זאת ועלתה בחירה במודעות לנשימות.
האם זה לא מסכם את כל העניין?
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[בן טל-שחר]

זה נשמע כמעט כמו שיר:

כל נסיונך עומד לרשותך.
ואם חסר לך משהו בנסיונך, את מוזמנת להוסיף לו עוד נסיון כרצונך.
&nbsp
תחושתך הפנימית ביותר עומדת לרשותך.
והיא את בעצמך.

 

[s i s u]

אהיה אור לעצמי. אבל איך זה אפשרי אם העצמי הוא כבר אור?

זה מה שקורה כשמפסיקים לחפש

&nbsp

 

[s i s u]

התשובה בפנים

אהיה אור.
בלי המילה עצמי
יש לי רק 70 ואט. יש לך מאה?

&nbsp

 

[s i s u]

איבדתי כל בושה!

וזה סימן טוב!

 

[בן טל-שחר]

 

[סינבד]

אתה מבין שכל זה לא משנה שום דבר?

העיסוק האנושי האינסופי בקטגוריזציה של הדברים, ההתמודדות האינסופית בשאלה אם זה קיים, או לא קיים ואם זה קיים האם זה קיים במציאות האמיתית או שזה רק בדמיון שלך ושאלות, שאלות שאלות.... בעעעעעעעעע.
&nbsp
מתי יהיה לך זמן לחיות את חייך אם כל הזמן אתה מתעסק בשטויות האלו?
מה שיש זה מה שיש וזהו!
&nbsp
הדבר דומה לקדר היושב מול גוש חומר ותוהה מה היא מהותו האמיתית של החומר.
לכל הרוחות! מהתבוננות בחומר לא יצמח דבר. סובב את גלגל האובניים והתחל לכייר.

 

[Mist2]

אין שום הבדל בין

לחשוב על החומר או לסובב את הגלגל.
חוץ מזה שלסובב את הגלגל ניתן ללמד גם כלב או תוכי.
&nbsp
להתבונן על החשיבה או על הפעולה או על שניהם, זה כבר משהו אחר...
להתבונן ובעזרת ההתבוננות להצליח באמת להיות ברגע כאשר אנו חושבים ופועלים ומתבוננים זה כבר בכלל משהו אחר, זה כבר באמת לחיות.
&nbsp
ובקשר הפוסט המקורי של בן.
אני מסכים עם 1 ו2, השלישי מיותר לדעתי ולא באמת מועיל, לפעמים אפילו מזיק...

 

[סינבד]

טוב....

טכנית לא ניתן ללמד, לא את התוכי ולא את הכלב לסובב את האובניים

אבל לא זו הנקודה. או שאתה לא מבין מה אני אומר (לא סביר לי שזה המקרה) או שאתה בכוונה מתעלם ממה שאני מנסה להצביע עליו ונשאר עם המילים המרוקנות מתוכנן.
&nbsp
מה שניסיתי להגיד זה שאין שום טעם בהגדרות של הבנה, של יש ו/או של אין. מי שמתעסק בזה עדיף לו שילך לאונן. לפחות יפיק מכך איזה שהוא עינוג פיזי אולי. כי באוננות מנטלית אין אפילו את העינוג הזה.

 

[Mist2]

בוא נירגע

לכל תפקוד יש את המקום שלו, וכל דבר יכול להפוך לאוננות לא רק הגדרות.
כאשר אתה עושה את הדברים כראוי ובתשומת לב, זה רק יכול להועיל.
כמובן שזה רק חלק קטן משלם...ואם זה נישאר ברמה הזו, אז זה מפוספס.
&nbsp
&nbsp

 

[טלטי555]

אני חולקת על הפוסט הזה.

וגם מסכימה איתו.
ולא באמת מבינה אותו.
לגבי הקומות האחרות...
המממ יש מעלית?
או בקיצור- איפה הכפתור שלוחצים פה לייק?
תודה בן!!

 

[בן טל-שחר]

 

[בן טל-שחר]

הפוסט הזה, שאת חולקת עליו ומסכימה איתו...

את בטח מבינה אותו יותר מרוב האנשים.
ואת בטח יודעת ממש טוב שהבנה היא עניין של דרגות וגוונים, לא רק "כן" או "לא".
וגם שההבנה תלויה בהתנסויות, שכן, אי-אפשר להבין על מה במציאות מצביע מישהו במילותיו, אם לא מכירים כלל את אותה מציאות.

אז מהתכתבויותינו עד כה (שהיו מקסימות ומרגשות עבורי

) הייתי מנחש נניח שֶׁאֶת הקומה הראשונה ("אין בעולם דבר שאי אפשר לחלוק עליו") את בטח מבינה כרגע בסביבות ה-100%, את הקומה השניה ("אין בעולם דבר שאפשר לחלוק עליו כשמבינים אותו") את בטח מבינה כרגע ביותר מ-70% (רובנו מבינים את זה בפחות מ-10%, לא?) ואת הקומה השלישית ("אין בעולם דבר") את בטח מבינה כרגע ביותר מ-30% (רובנו לא מבינים את זה בכלל... לא? או אולי חשים משהו מעורפל מאד - הבנה של 1-2%, אולי?).

יש משהו בניחושים האלה?
זה מעניין, להתייחס להבנה בעוצמות וגוונים משתנים, במקום ב"כן" או ב"לא", הלא כן?
תודה לך טל!