שלוש מתנות.

אוֹחַ

New member
שלוש מתנות. ../images/Emo77.gif

מכירים את הסיפור הזה של י"ל פרץ (שזה להבדיל מ- י.ל. פינסקר)? נשמה שעולה לשמים ולא נסגר מה נגמר איתה - האם לשבט או לחסד. המעשים הרעים שלה מתאזנים עם הטובים, ואין הכרעה ("והנשמה רואה ומשתוממת. לא עלה שם על דעתה שכך נשתנו המעשׂים. שם לא יכלה להבחין לפעמים בין טוב ורע; לפרקים החליפה זה בזה... והכפות מתנועעות אַט, אַט. עולות הן, זו אחר זו; כחוט-השׂערה למעלה, כמלוא-הנימה למטה... רק כמלוא-הנימה: יהודי פשוט היה; בלי "להכעיס" ובלי "מסירות-נפש". והמעשׂים פעוטים, גם הטובים וגם הרעים: גרגרים, רסיסים; לפעמים אבק – העין אינה תופסת..."). ואת ההמשך, בשפה נפלאה עשרות מונים ממילותי הדלות, תקראו פה. ולמי שמעדיף תקציר: יצא תיקו - המעשים הטובים והרעים העמידו את המאזניים במצב מאוזן. וכך גם נגזר גם על הנשמה: להתנדנד לעד בין שמים וארץ - לא פה, ולא שם. כשהוציא השַׁמָּשׁ את הנשמה החוצה, והיא בוכה ומתייפחת, נכמרו רחמיו עליה. סיפר לה על הצדיקים היושבים בגן העדן, ועל חיבתם ל"מתנות", וייעץ לה לסוב את הארץ מקצה לקצה ולתור אחר שלוש מתנות שימצאו חן בעיני אותם צדיקים. ומשם, השמיים הם הגבול... אמרנו תקציר, נכון? אז בלי דרמה - יצאה הנשמה למסעה, והביאה שלוש מתנות משלושה סיפורים שונים: 1. כמה גרגירי חול מארץ ישראל - ששמר יהודי בביתו שבגולה, ע"מ שיושמו למראשותיו בבוא היום, ומת בעבורם. 2. סיכה טובלת בדם - בעזרתה הצמידה עלמה יהודיה את שמלתה לבשרה, ע"מ לשמור על צניעותה גם במהלך הוצאתה להורג בדרך משונה. 3. חוט ספוג בדם - מכובעו של יהודי ננגש שהתעקש, חרף ההצלפות, עד שמצא והשיב למקומו את כיסוי ראשו שנפל. אלה שלוש המתנות איתם חזרה הנשמה לרקיע, עשתה נוק-נוק און דה הוואנס דור, ונכנסה. ע"כ. נכון כואב, המתנות? ועוד יש שקוראים לסיפור "שלוש מתנות של חסד". זה סיפור של התעלות, ויש משהו בחסד או בהתעלות היהודית שאוהב לפרוט על מיתרים של *דם וכאב. אז חשבתי לעצמי - ובמיוחד בימים בהם אנשים מוכנים לשפוך דם של אחרים ע"מ לשמור על החסדים שלהם - שאני רוצה למצוא שלוש מתנות אחרות. אם נניח אני אעלה לשמיים, ונניח, אבל רק נניח, שהצלחתי לתחמן, והצד הרע של המאזניים לא שבר את הבלטה (ענן?) שמתחתיו - עם איזה מתנות אני אחזור (חוץ מוודקה אבסולוט מהדיוטי פרי, לשַׁמָּשׁ)? היום מצאתי את המתנה הראשונה. בכניסה לאחת החברות שאני עובד איתן מוצב שעון נוכחות. הוא אמנם ממוקם בגובה קצת יותר נמוך מהאגן שלי, אבל אחרי פעם פעמיים שראיתי את זה, כבר שכחתי שזה מוזר. היום עמדתי בכניסה הזאת, ובמקרה יצא לי לדבר עם יו"ר הוועד של החברה. טוב, אני רק הקשבתי - תנסו להשחיל מילה כשבנאדם נושא תפקיד כנ"ל מתחיל לדבר. והוא מספר לי על צעקות שהיו לו היום בנוגע לארבעים סנטימטר. טוב, חשבתי לעצמי, יש כאלה שארבעים סנטימטר זה לא משהו שהם יכולים לוותר עליו בקלות... וזה באמת העניין - גם הם, החברה הזאת, לא וויתרו על הארבעים סנטימטר שלהם. והוא מספר לי על עובדת שלהם שגובהה כ-40 ס"מ, ועל זה שהחודש הורידו לה בטעות חצי משכורת, בגלל איזו טעות שקשורה בזה שהיא לא מגיעה לשעון שמדפיס את תלושי האוכל. החברה היא חברה מאוד מוכרת, שעד לפני כ-10 שנים העסיקה אלפי עובדים. כיום, החברה מפורקת ומופרטת, ומי שנשאר באותו המקום כעובד החברה המקורית, זה יו"ר הוועד, האישה הקטנה, ועוד איזה שניים-שלושה עובדים. כשהתחילו הקיצוצים וההפרטות, החליט המנכ"ל שלא משנה מה יהיה, העובדת הזאת לא תיפגע מכך. בנו לה עמדת עבודה מיוחדת, שמתאימה לגובה שלה, ובין השאר, מכיוון שכבר אין הרבה עובדים, ולא תמיד היא יכולה למצוא מישהו שיעביר לה כרטיס בשעון הנוכחות, התקינו לה שעון נוכחות בגובה המתאים. וזהו, מסכם יו"ר הוועד - יש לי פה ארבעה עובדים, ושלושה שעוני נוכחות. אז הנה המתנה הראשונה שלי, התמונה משמאל
השעון, והרגליים של יו"ר הוועד, שגם הוא לא גבוה במיוחד (1.68 מ'). * למרות שגם בקטע הפותח את "ציפורים מתות בסתר" יש ציפור שמשפדת את עצמה על ענף עוזרד, ושרה "שיר עילאי, שמחירו הוא מחיר הקיום". מילא.
 
איזה ניתוח מרתק.

שווה עיון מעמיק לעת ערב. לעניות דעתי פרץ הוא מענקי היצירה היהודית, שנשתכח במידה מסוימת. לפני שנה רכשתי את כל כתביו בעשרה כרכים ב90 ש"ח. זה היה עזבונו של פרופסור מפוזר מן האוניברסיטה העברית. כשפתחתי אחד הכרכים, נשר מתוכו פתק כתוב באותיות קידוש לבנה "לחפש את המשקפיים"
 

מוגג

New member
ברור שמדובר

בסיפור סאטירי ועוד יותר סאטירית היא ההתייחסות אליו כסיפור חסידי.
 
פרץ היה אמביוולנטי בעניין הזה

מצד אחד היה חילוני וסוציאליסט, ומצד שני אהב את החסידות. הוא ראה בסיפורי הצדיקים של החסידות דמויות גיבורים שיש לחקותם וחשב שצריכים כאלה בעם היהודי. ראה את הקטע על פרץ במאמרי כאן
 

אלי ו.

New member
אולי ברור לך

אני הכרתי את הסיפור מהמקראה לכיתה ה' (או משהו כזה) שם התיחסו אליו כאל סיפור עם עממי.
 

אלי ו.

New member
מה הציניות שם?

קראתי את הסיפור מזמן, ממה שאני זוכר הוא על צדיק שקונה אתרוג בשארית כספו למרות שאין לו כסף לאוכל. (ההלכה באמת לא מחייבת את זה אבל שמענו על רבנים שמאוד הדרו במצווה) אשתו פוסלת את האתרוג והוא אומר משהו כמו אין לי כלום חוץ מכעס אבל לא אכעס. תמיד הבנתי את הסיפור הזה כביקורת על הצדיק שהעדיף את הידור המצווה על פני אוכל לו ולאשתו אבל לא חשבתי עליו כסיפור ציני.
 

מוגג

New member
מי אמר ציניות?

יש כאן ביקורת אירונית אולי סאטירית כבר בשם הסיפור - "אותו צדיק" האם המחבר חושב אותו לצדיק? הפער בין הכינוי לביקורת יוצר את האירוניה. שני הסיפורים מופנים כנגד חסידים שוטים אבל הפכו לסמל חסידי.
 

שרוֹן

New member
תודה

לא הכרתי את הסיפור של י"ל פרץ, והשעון נוכחות הוא בהחלט סיבה טובה לא להחריב את סדום. אם לשמש (זה שנדלק בשמחהתורה?) אתה מביא וודקה, אני רוצה את הספר ההוא, כלומר, אם עד אז איזיקו יגמור לקרוא אותו.
 

אוֹחַ

New member
לדעתי, איזיקו חושב שזה ספר טיולים,

והוא בטח מטייל איתו עכשיו בכל המחוזות המצויינים בו. אז, בינתיים, עד שאני אמות, אולי הוא יביא לך משהו מהדיוטי-פרי, כשיחזור.
 
בדקתי ומצאתי שלא יתכן

שגובהה 40 ס"מ והיא מגיעה לשעון הנוכחות. תינוק שגובהו יותר מ-60 ס"מ הועמד ליד רגלי (גובהי 1.70 מ') וידיו המשוכות למעלה לא הגיעו לאן שמגיע השעון בתמונה לרגלי האיש בתמונה. אבל גם אם גובהה 70 ס"מ, הסיפור מרגש ויפה.
 
למעלה