שלוש מתנות. ../images/Emo77.gif
מכירים את הסיפור הזה של י"ל פרץ (שזה להבדיל מ- י.ל. פינסקר)? נשמה שעולה לשמים ולא נסגר מה נגמר איתה - האם לשבט או לחסד. המעשים הרעים שלה מתאזנים עם הטובים, ואין הכרעה ("והנשמה רואה ומשתוממת. לא עלה שם על דעתה שכך נשתנו המעשׂים. שם לא יכלה להבחין לפעמים בין טוב ורע; לפרקים החליפה זה בזה... והכפות מתנועעות אַט, אַט. עולות הן, זו אחר זו; כחוט-השׂערה למעלה, כמלוא-הנימה למטה... רק כמלוא-הנימה: יהודי פשוט היה; בלי "להכעיס" ובלי "מסירות-נפש". והמעשׂים פעוטים, גם הטובים וגם הרעים: גרגרים, רסיסים; לפעמים אבק – העין אינה תופסת..."). ואת ההמשך, בשפה נפלאה עשרות מונים ממילותי הדלות, תקראו פה. ולמי שמעדיף תקציר: יצא תיקו - המעשים הטובים והרעים העמידו את המאזניים במצב מאוזן. וכך גם נגזר גם על הנשמה: להתנדנד לעד בין שמים וארץ - לא פה, ולא שם. כשהוציא השַׁמָּשׁ את הנשמה החוצה, והיא בוכה ומתייפחת, נכמרו רחמיו עליה. סיפר לה על הצדיקים היושבים בגן העדן, ועל חיבתם ל"מתנות", וייעץ לה לסוב את הארץ מקצה לקצה ולתור אחר שלוש מתנות שימצאו חן בעיני אותם צדיקים. ומשם, השמיים הם הגבול... אמרנו תקציר, נכון? אז בלי דרמה - יצאה הנשמה למסעה, והביאה שלוש מתנות משלושה סיפורים שונים: 1. כמה גרגירי חול מארץ ישראל - ששמר יהודי בביתו שבגולה, ע"מ שיושמו למראשותיו בבוא היום, ומת בעבורם. 2. סיכה טובלת בדם - בעזרתה הצמידה עלמה יהודיה את שמלתה לבשרה, ע"מ לשמור על צניעותה גם במהלך הוצאתה להורג בדרך משונה. 3. חוט ספוג בדם - מכובעו של יהודי ננגש שהתעקש, חרף ההצלפות, עד שמצא והשיב למקומו את כיסוי ראשו שנפל. אלה שלוש המתנות איתם חזרה הנשמה לרקיע, עשתה נוק-נוק און דה הוואנס דור, ונכנסה. ע"כ. נכון כואב, המתנות? ועוד יש שקוראים לסיפור "שלוש מתנות של חסד". זה סיפור של התעלות, ויש משהו בחסד או בהתעלות היהודית שאוהב לפרוט על מיתרים של *דם וכאב. אז חשבתי לעצמי - ובמיוחד בימים בהם אנשים מוכנים לשפוך דם של אחרים ע"מ לשמור על החסדים שלהם - שאני רוצה למצוא שלוש מתנות אחרות. אם נניח אני אעלה לשמיים, ונניח, אבל רק נניח, שהצלחתי לתחמן, והצד הרע של המאזניים לא שבר את הבלטה (ענן?) שמתחתיו - עם איזה מתנות אני אחזור (חוץ מוודקה אבסולוט מהדיוטי פרי, לשַׁמָּשׁ)? היום מצאתי את המתנה הראשונה. בכניסה לאחת החברות שאני עובד איתן מוצב שעון נוכחות. הוא אמנם ממוקם בגובה קצת יותר נמוך מהאגן שלי, אבל אחרי פעם פעמיים שראיתי את זה, כבר שכחתי שזה מוזר. היום עמדתי בכניסה הזאת, ובמקרה יצא לי לדבר עם יו"ר הוועד של החברה. טוב, אני רק הקשבתי - תנסו להשחיל מילה כשבנאדם נושא תפקיד כנ"ל מתחיל לדבר. והוא מספר לי על צעקות שהיו לו היום בנוגע לארבעים סנטימטר. טוב, חשבתי לעצמי, יש כאלה שארבעים סנטימטר זה לא משהו שהם יכולים לוותר עליו בקלות... וזה באמת העניין - גם הם, החברה הזאת, לא וויתרו על הארבעים סנטימטר שלהם. והוא מספר לי על עובדת שלהם שגובהה כ-40 ס"מ, ועל זה שהחודש הורידו לה בטעות חצי משכורת, בגלל איזו טעות שקשורה בזה שהיא לא מגיעה לשעון שמדפיס את תלושי האוכל. החברה היא חברה מאוד מוכרת, שעד לפני כ-10 שנים העסיקה אלפי עובדים. כיום, החברה מפורקת ומופרטת, ומי שנשאר באותו המקום כעובד החברה המקורית, זה יו"ר הוועד, האישה הקטנה, ועוד איזה שניים-שלושה עובדים. כשהתחילו הקיצוצים וההפרטות, החליט המנכ"ל שלא משנה מה יהיה, העובדת הזאת לא תיפגע מכך. בנו לה עמדת עבודה מיוחדת, שמתאימה לגובה שלה, ובין השאר, מכיוון שכבר אין הרבה עובדים, ולא תמיד היא יכולה למצוא מישהו שיעביר לה כרטיס בשעון הנוכחות, התקינו לה שעון נוכחות בגובה המתאים. וזהו, מסכם יו"ר הוועד - יש לי פה ארבעה עובדים, ושלושה שעוני נוכחות. אז הנה המתנה הראשונה שלי, התמונה משמאל
השעון, והרגליים של יו"ר הוועד, שגם הוא לא גבוה במיוחד (1.68 מ'). * למרות שגם בקטע הפותח את "ציפורים מתות בסתר" יש ציפור שמשפדת את עצמה על ענף עוזרד, ושרה "שיר עילאי, שמחירו הוא מחיר הקיום". מילא.
מכירים את הסיפור הזה של י"ל פרץ (שזה להבדיל מ- י.ל. פינסקר)? נשמה שעולה לשמים ולא נסגר מה נגמר איתה - האם לשבט או לחסד. המעשים הרעים שלה מתאזנים עם הטובים, ואין הכרעה ("והנשמה רואה ומשתוממת. לא עלה שם על דעתה שכך נשתנו המעשׂים. שם לא יכלה להבחין לפעמים בין טוב ורע; לפרקים החליפה זה בזה... והכפות מתנועעות אַט, אַט. עולות הן, זו אחר זו; כחוט-השׂערה למעלה, כמלוא-הנימה למטה... רק כמלוא-הנימה: יהודי פשוט היה; בלי "להכעיס" ובלי "מסירות-נפש". והמעשׂים פעוטים, גם הטובים וגם הרעים: גרגרים, רסיסים; לפעמים אבק – העין אינה תופסת..."). ואת ההמשך, בשפה נפלאה עשרות מונים ממילותי הדלות, תקראו פה. ולמי שמעדיף תקציר: יצא תיקו - המעשים הטובים והרעים העמידו את המאזניים במצב מאוזן. וכך גם נגזר גם על הנשמה: להתנדנד לעד בין שמים וארץ - לא פה, ולא שם. כשהוציא השַׁמָּשׁ את הנשמה החוצה, והיא בוכה ומתייפחת, נכמרו רחמיו עליה. סיפר לה על הצדיקים היושבים בגן העדן, ועל חיבתם ל"מתנות", וייעץ לה לסוב את הארץ מקצה לקצה ולתור אחר שלוש מתנות שימצאו חן בעיני אותם צדיקים. ומשם, השמיים הם הגבול... אמרנו תקציר, נכון? אז בלי דרמה - יצאה הנשמה למסעה, והביאה שלוש מתנות משלושה סיפורים שונים: 1. כמה גרגירי חול מארץ ישראל - ששמר יהודי בביתו שבגולה, ע"מ שיושמו למראשותיו בבוא היום, ומת בעבורם. 2. סיכה טובלת בדם - בעזרתה הצמידה עלמה יהודיה את שמלתה לבשרה, ע"מ לשמור על צניעותה גם במהלך הוצאתה להורג בדרך משונה. 3. חוט ספוג בדם - מכובעו של יהודי ננגש שהתעקש, חרף ההצלפות, עד שמצא והשיב למקומו את כיסוי ראשו שנפל. אלה שלוש המתנות איתם חזרה הנשמה לרקיע, עשתה נוק-נוק און דה הוואנס דור, ונכנסה. ע"כ. נכון כואב, המתנות? ועוד יש שקוראים לסיפור "שלוש מתנות של חסד". זה סיפור של התעלות, ויש משהו בחסד או בהתעלות היהודית שאוהב לפרוט על מיתרים של *דם וכאב. אז חשבתי לעצמי - ובמיוחד בימים בהם אנשים מוכנים לשפוך דם של אחרים ע"מ לשמור על החסדים שלהם - שאני רוצה למצוא שלוש מתנות אחרות. אם נניח אני אעלה לשמיים, ונניח, אבל רק נניח, שהצלחתי לתחמן, והצד הרע של המאזניים לא שבר את הבלטה (ענן?) שמתחתיו - עם איזה מתנות אני אחזור (חוץ מוודקה אבסולוט מהדיוטי פרי, לשַׁמָּשׁ)? היום מצאתי את המתנה הראשונה. בכניסה לאחת החברות שאני עובד איתן מוצב שעון נוכחות. הוא אמנם ממוקם בגובה קצת יותר נמוך מהאגן שלי, אבל אחרי פעם פעמיים שראיתי את זה, כבר שכחתי שזה מוזר. היום עמדתי בכניסה הזאת, ובמקרה יצא לי לדבר עם יו"ר הוועד של החברה. טוב, אני רק הקשבתי - תנסו להשחיל מילה כשבנאדם נושא תפקיד כנ"ל מתחיל לדבר. והוא מספר לי על צעקות שהיו לו היום בנוגע לארבעים סנטימטר. טוב, חשבתי לעצמי, יש כאלה שארבעים סנטימטר זה לא משהו שהם יכולים לוותר עליו בקלות... וזה באמת העניין - גם הם, החברה הזאת, לא וויתרו על הארבעים סנטימטר שלהם. והוא מספר לי על עובדת שלהם שגובהה כ-40 ס"מ, ועל זה שהחודש הורידו לה בטעות חצי משכורת, בגלל איזו טעות שקשורה בזה שהיא לא מגיעה לשעון שמדפיס את תלושי האוכל. החברה היא חברה מאוד מוכרת, שעד לפני כ-10 שנים העסיקה אלפי עובדים. כיום, החברה מפורקת ומופרטת, ומי שנשאר באותו המקום כעובד החברה המקורית, זה יו"ר הוועד, האישה הקטנה, ועוד איזה שניים-שלושה עובדים. כשהתחילו הקיצוצים וההפרטות, החליט המנכ"ל שלא משנה מה יהיה, העובדת הזאת לא תיפגע מכך. בנו לה עמדת עבודה מיוחדת, שמתאימה לגובה שלה, ובין השאר, מכיוון שכבר אין הרבה עובדים, ולא תמיד היא יכולה למצוא מישהו שיעביר לה כרטיס בשעון הנוכחות, התקינו לה שעון נוכחות בגובה המתאים. וזהו, מסכם יו"ר הוועד - יש לי פה ארבעה עובדים, ושלושה שעוני נוכחות. אז הנה המתנה הראשונה שלי, התמונה משמאל