שלומשלום
אתם רואים את השעה, אז כנראה שאפשר להבין איך הגעתי בשיטוטי-הלא-נרדמים עד לכאן. חזרתי בשאלה לפני 6-7 שנים בערך (אני בת 23), עדיין חיה בבית אבל "מחוץ לארון (הקודש)". יש לי חבר כבר 4 שנים, והמצב רציני מאד מאד מאד. ההורים שלי אפילו אוהבים אותו נורא והוא בן בית אצלנו. אלא מה... הוא לוחץ שנעבור לגור בקרוב יחד, כי אנחנו בתוך לימודים עמוסים וקשים וחתונה זה סיפור גדול לארגן (אין לו שום התנגדות עקרונית לחתונה) וההורים שלי מתפלצים רק מלשמוע על האפשרות שלא תהיה חתונה קודם... הם טוענים שהיה להם מספיק קשה לקבל את העובדה שאני חילונית, והאמת, אני מבינה לליבם, ומאד מאד לא רוצה לפגוע בהם (אני משתדלת לנהוג ככה בכל שאר פרטי חיי גם, עד כמה שאפשר). לי לא משנה אם יהיה הטקס או לא, באמת שלא משנה, אבל אני מרגישה לכודה בין שני הצדדים. מצד אחד, אני לא רוצה "לשכנע" את החבר שלי וללחוץ עליו להתחתן, כי הוא צריך להיות הכי שלם ושמח בעולם עם זה, ומצד שני, הלב כואב על אבא ואמא שכבר חטפו את הסטירה של החיים ממני... ניהלתי עם כולם שיחה פתוחה והם מבינים את כל השיקולים, ועדיין, רק מבינים. מה עושים?
אתם רואים את השעה, אז כנראה שאפשר להבין איך הגעתי בשיטוטי-הלא-נרדמים עד לכאן. חזרתי בשאלה לפני 6-7 שנים בערך (אני בת 23), עדיין חיה בבית אבל "מחוץ לארון (הקודש)". יש לי חבר כבר 4 שנים, והמצב רציני מאד מאד מאד. ההורים שלי אפילו אוהבים אותו נורא והוא בן בית אצלנו. אלא מה... הוא לוחץ שנעבור לגור בקרוב יחד, כי אנחנו בתוך לימודים עמוסים וקשים וחתונה זה סיפור גדול לארגן (אין לו שום התנגדות עקרונית לחתונה) וההורים שלי מתפלצים רק מלשמוע על האפשרות שלא תהיה חתונה קודם... הם טוענים שהיה להם מספיק קשה לקבל את העובדה שאני חילונית, והאמת, אני מבינה לליבם, ומאד מאד לא רוצה לפגוע בהם (אני משתדלת לנהוג ככה בכל שאר פרטי חיי גם, עד כמה שאפשר). לי לא משנה אם יהיה הטקס או לא, באמת שלא משנה, אבל אני מרגישה לכודה בין שני הצדדים. מצד אחד, אני לא רוצה "לשכנע" את החבר שלי וללחוץ עליו להתחתן, כי הוא צריך להיות הכי שלם ושמח בעולם עם זה, ומצד שני, הלב כואב על אבא ואמא שכבר חטפו את הסטירה של החיים ממני... ניהלתי עם כולם שיחה פתוחה והם מבינים את כל השיקולים, ועדיין, רק מבינים. מה עושים?
