שלומלומלום!

Xboy123

New member
שלומלומלום!../images/Emo13.gif

שלום לכם!
אני חדש פה
המנהל היקר יובל, יידע אותי על הפורום, כיוון שאני צריך לשאול פה שאלה ...
סלחו לי אם אני פוגע בכם אבל הורים הם האויבים הכייי גדולים שלי. הם לרוב נורא אטומים ולא מנסים להבין את הבן, או שמנסים ולא מצליחים...
דוגמא לכך הם ההורים שלי.... אני נער שנמשך לבנים (וקצת לבנות) ואני מעוניין להכיר חברים גאים.. כדי לגוון קצת.. ואולי ייצא מזה משהו. אני בסה"כ אדם רגיל שמכיר בפורום גאווה צעירה ובנים בלבד, בנים, שרוצים להכיר אותי גם, ואני לא נותן לעצמי הזדמנות להכיר גם במציאות רק בגלל שההורים שלי עוקבים אחר כל צעד שלי, חוקרים אותי מאוד לפני כל יציאה וחושדים מכל דבר שנשמע להם חשוד. וזה מאוד מעצבן אותי. יחסית לגילי(שלא אציין אותו...) אני כבר בוגר בשביל להיות תלוי בהוריי כל כך. ההורים יכולים לדאוג לי כמובן, אבל לא בצורה כזאת מופרזת.. הרי אני כבר גדול(אני נער תיכוניסט) וצריך לצאת לבד כשאני רוצה, להכיר חברים חדשים, ולא להצטרך מלווה לכל מקום שאני הולך אליו או לתת לאמא שלי מספר טלפון ושם רחוב של הידיד שאיתו אני יוצא. מה יקרה כשארצה להיפגש עם הומואים מאינטרנט? ההורים לא רוצים. פעם כמעט תפסו אותי כשרימיתי אותם כי רציתי לצאת עם הומו מאינטרנט. אבל הם סתםםם דואגיםםםם וזה מעצבן אותי! ניסיתי להסביר להם שאני גדול מדי בשביל שטויות כאלה, שמקום המפגש עם משהו מאינטרנט הוא במקום המוני שבו לא יקרה כלום אבל הם לא רוצים להבין אותי! הם אטומים! מה עושים?
 

ת ה ל ה

New member
התפקיד שלנו כהורים הוא גם לדאוג

לילדנו. לא תוכל לבטל את הדאגה שלהם. מה שאולי כן יכול לעזור הוא לשוחח איתם על כך ולהגיע להסכמה מתוך הבנה שלך אותם ומתוך הבנה שלהם אותך. לקבוע כללי התנהגות בכל הקשור ליציאות בכלל שיהיו מקובלים על שני הצדדים. כאמא לילדים אני מאד מבינה את הדאגה של ההורים שלך בעיקר שהם לא יודעים מה בעצם קורה. אם תשתף אותם יותר הם ירגעו. החרדה נובעת בעיקר מחוסר הידיעה איפה אתה מסתובב ועם מי. אמנם אתה תיכוניסט אבל במציאות הקשה בה אנו חיים כאן בארץ קשה להורה להיות שקט כאשר הוא לא יודע מה עובר על הילד שלו ועם מי הוא מתרועע. נסה להבין אותם, כל הדאגה שלהם היא מהאהבה שלהם אותך. ושוב, נסה ללכת לקראתם, לשתף ולבקש מהם בצורה מאד גלויה שילכו גם הם לקראתך. בהצלחה.
 

טליאמתי

New member
דאגה של הורים-חייבת לספר לך מה זה..

כשהם דואגים יש להם סיבה וגם אם הסיבה אינה ברורה לך...זה חלק מהתפקיד שלהם. חייבת לספר לך מה זו דאגה של הורים(אחת מני רבות). ביום הנורא של הפיגוע בדולפינריום הייתי עם משפחתי באילת. רק בתי הגדולה שלמדה לבגרויות נשארה בבית. ידענו שהיא לומדת ואין בכוונתה לצאת ובכל זאת כשהגיעה הידיעה והתקשרנו הביתה... נדה! אין קול ואין עונה. עשיתי שמיניות באוויר כדי לאתר אותה (למרות שההגיון אמר שהיא לא לא לא שם... בגלל הידיעה שהיא חורשת ומפני שמועדונים מסוג זה אינם הטעם שלה) ולא מצאנו אותה. לתאר לך מה הרגשנו עד השעה 3.00 לפנות בוקר כאשר היא התקשרה להרגיע? נדמה לי שאין צורך. והיא בסך הכל נרדמה וכשהתעוררה אל מול הטלויזיה והחדשות מהרה להתקשר חזרה. ההורים שלך דואגים. הם הורים. אולי דרכם אינה מוצאת חן בעיניך אבל עדיין...הם הוריך ודואגים לך בשל 1000 סיבות שכל אחת מהן ראויה. אז, קח נשימה ארוכה ושב אתם. תרגיע אותם היכן שאפשר ותסביר היכן שאפשר. ואם אי אפשר שתאמר להם את האמת כעת, חכה לרגע המתאים, אני בטוחה שתמצא את הדרך הנכונה. כמו שנכתב כבר, נסה להבין אותם שהרי גם אתה משוועה להבנה. אולי מהמקום הזה תוכל להתחיל. בהצלחה, לך ולהוריך.
 

ת ה ל ה

New member
מזדהה איתך קרה לי אותו הדבר

עם הבת שלי בזמן הפיצוץ בקו 37 בחיפה. התחנה שבה התפוצץ האוטובוס היא התחנה בה הבת שלי עולה כל יום לאוטובוס וגם השעה מאד המתאימה. לא שמעתי ממנה יותר משעתיים שהיו הארוכות בחיי, הגעתי למיון של בית החולים לעבור על רשימות הנפגעים באימה נוראה. לקצר את הסיפור בסופו של דבר אחרי יותר משעתיים היא התקשרה והסתבר שבכלל לא שמעה על הפיצוץ כי ישבה בספריה של האוניברסיטה ולמדה ושם כידוע אסור לדבר ולא שומעים מה שנעשה בחוץ. הדאגה הזו היא כמובן מובנת בעיקר באירועים חריגים. מה שאני התכוונתי לגבי הנער הצעיר הוא שיבין את הדאגה של ההורים שלו כביטוי לאהבה שלהם כלפיו.
 
לבן של ההורים האטומים.....

אתה רק תיכוניסט וכבר מצאת שכל ההורים אטומים והם האויבים שלך.....שמע נא ילדון, יכול להיות שהוריך אטומים, אך בודאי שאינם אויבים. באויבים-נלחמים. לאטומים -מסבירים. לכן , אני מציעה לך להפסיק להלחם בהם, לשנוא אותם, לתכמן אותם וכיוצא בזה,אלא פשוט לדבר איתם. פעם ועוד פעם ןעוד פעם ובהרבה סבלנות [להזכירך-הם אטומים] ועם הרבה אהבה ואז תרגיש לאט לאט כיצד האטימות שלהם הופכת להבנה, לידיעה ולהפגנת אהבה. מה דעתך לנסות? נחמה
 
למעלה