שלום,

מיקמיק22

New member
שלום,

רציתי להתייעץ. אני מאמינה מאוד בגורל ומאמינה שיש לנו זיווג משמיים. אני מחכה לזיווג שלי אך מכיוון שאיני יוצאת ל``פגישות עיוורות`` ולפגוש אנשים שמשדכים לי, אנשים אומרים כי `אני לא עוזרת לגורל שלי`. עד כמה זה נכון? איני מאמינה בבליינדייטים וזה נראה מאולץ ולא טבעי ובטוחה שאכיר את הזיווג שלי בדרך `טבעית`. מה אתם חושבים? האם בכל מקרה אכיר את בעלי כי זה משמיים או שאני צריכה לעזור לגורל? תודה
 

ב נ י ה ו

New member
נדמה לי

שאת כן צריכה לצאת לפגישות ולעזור לגורל שלך - מה שנקרא בלשון התורנית "לעשות השתדלות". אמנם נכון שהקב"ה מזמן לכל אחד את מה שמגיע לו, אך בעולם שלנו, עולם המעשה, הקב"ה מצפה מאיתנו לפעול כדי לקבל את מה שמגיע לנו בדרך הטבע, ולא לחכות לנס.(מה שנקבל בכל מקרה יהיה מלמעלה - אם כי דרך הקבלה יכולה להשתנות). אדם שהוא בעל אמונה חזקה מאוד יכול להרשות לעצמו לפעמים שלא לעשות שום "השתדלות" ולחכות שהקב"ה יתן לו את מה שמגיע לו. אלא שאנחנו לא הגענו לדרגה הזאת, וזו גם לא הסיבה שבגללה את לא רוצה לצאת לפגישות (גם אם נדמה לך שכן - זה רק תירוץ. הסיבה האמיתית נעוצה בכיוון הביישנות והחששות וכדו'). בהצלחה ושתזכי למצוא בקרוב בע"ה.
 
מהי להגדרתך...

"דרך טבעית"? הוא ינחת אצלך בסלון לפתע? מחובת ההשתדלות לצאת לפגישות ולהרשם אצל שדכניות.
 
למעלה