שלום

[סלסרו]

תארת בצורה קולעת הרבה דברים

שנכונים לגבי. למרות שאני אדם מאד לבד, נדיר שאני מרגיש בודד..

 

[miss mcmillan]

טוב, זה היה נכון לגבי פעם

ועדיין נכון במידה רבה, אבל אני צריכה לעבוד על זה עוד- כמו כולם. כי המשוואה הזאת משתנה לאי-שיוויון כשאתה ממש אוהב מישהו, חושב עליו כמי שאתה הכי רוצה, ואולי רוצה רק, להיות איתו בעולם, ועם זאת, כמעט לא נמצא איתו. מזל שאני כל כך לומדת ועובדת כרגע שאין לי עודף זמן להתעסק עם זה, אחרת באמת היה עצוב.

 

[uri80]

כן, יש בכך משהו.

מסכים עם לא מעט מהדברים. במיוחד עם החלק הראשון של הדברים שלך. למה להשאיר לפעם אחרת? סוף סוף נושא מעניין. בקשר לשאר -שיעמום אני לא מגדיר כבדידות. נדיר שאני משועמם, נדיר מאד למעשה. הרי כמעט תמיד יש משהו לעשות. בקשר לקורקבן -אמנם גמיש, אבל לא עד כדי כך. וספרים זה אכן עולם שלם בפני עצמו אבל הם מעולם לא היוו תחליף לאנשים.

 

[Le Fay]

בעיקר כי זה ארוך.

לבדידות קיומית אין תרופה אבל אפשר למחות נגדה בתקיפות. לכבוד זה לא צריך אותי, יש את "המיתוס של סיזיפוס" של קאמי, את הרומנים שלו ואת מרבית הכתבים של דה-בובואר וסארטר. המתכון של האקזיסטנציאליסטים למרד באבסורד הקיומי הוא להתעקש להעניק לקיום משמעות (שרירותית), לנסות לגעת באחרים למרות הניכור ולחיות חיים מלאים למרות חוסר התכלית האובייקטיבית. מבחינה מעשית זה אותו מתכון עצמו: להתעניין בסובב אותנו, להפוך את עצם גילוי העניין לאורח חיים, למצוא תחום מלהיב ולעסוק בו במלוא התשוקה, כאילו חיי אדם אינם זניחים וכאילו לא נמות מחר, לחבור לאחרים, לתקשר איתם ולהעניק גם לזה משמעות. נ.ב. כל האמור לעיל לא מכוון חס וחלילה לפגוע במרכזיותו של הקורקבן.

 

[אליזד]

../images/Emo45.gif

אני לא מסכים איתך, אבל אף פעם לא יצא לי להדביק את האייקון הזה, וזה היה נראה לי מגניב... נו טוב... בסדר. סתם צחקתי אני מסכים. לגמרי. אבל חושב שיש פה כמה רבדים. ובאמת ברובד נורא נורא עמוק הסקרנות היא באמת מפתח. אבל יש גם רובד יותר פשוט שבו אכן יוצא בשאלה בודד קצת. גם בגלל סיבות טכניות - קשה ליצור חברה חדשה בחמש אצבעות (בחמש האחרות הוא מאונן במצלמת אינטרנט...) וגם בגלל קושי נפשי להתחבר לחברה שחושבת במושגים אחרים. כמה כבר כתבנו כאן על זה? מאות דפים. כמה כתבנו על התופעה הזו שמישהו שאפילו לא בא מאותו מגזר כמו שלך מבין אותך יותר מאשר אדם שחולק איתך את המקום העבודה במשך שנים? כמה אנשים כבר הסבירו פה שהדת הזו, זו שאנחנו בורחים ממנה ככה, נכנסה לנו לחורים ולסדקים והפכה למשהו פסיכולוגי שלגמרי לא תלוי באלוהים. סתם מין הבנה בסיסית שקיימת בין אנשים שהריחו את אותו החמין בשבת בבוקר? כמה עוד נסביר שיש איזו חדות וערנות, איזו תחושה של עומק והצללה שחולקים אותה אנשים שגדלו בלי טלויזיה. שייצרו את הדרמה הפרטית שלהם משברי מבטים, קטעי שיחות, הבלחות של דף אינטרנט בסלולארי, "פגישה, חצי פגישה, מבט אחד חטוף, קטעי ניבים סתומים ודי" אנשים שגרדו וחפרו וחפרו פנימה והחוצה בטינופת של החיים, כשנערים חילונים "רגילים" ניגנו בנבל בבבית הספר לאומנויות? ועוד לא דיברנו על הרעש שאנחנו עושים לפעמים כדי לברוח. על זה שאנחנו מין "יונה במעי הדגה". איש בודד שנוסע בספינה רועשת ויושב לו בצד. בודד מאי פעם, שולח את עצמו לבדידות האולטימטיבית - בטן של דגה. תמיד לבד. תמיד צפוף בתוך אנשים (או דגיגים) תמיד יש רעש מסביב. המולת אדם או חיה. והוא לבד. הוא בורח. בורח מאלוהים פנימי שמקרקר לו בבטן. כמה אירוני. הבריחה הזו. אתה תמיד תצטרך אנשים מסביב, אבל תמיד תהיה לבד בתוכם. כי בעצם אתה בורח בתוך עצמך. אבל באמת שכל זה הוא פילוסופיה (לעניים) בגרוש. ובעולם האמיתי מדהים לראות "יוצאים" מכל הצבעים והמינים, בכל הגילאים ומצבי הצבירה שואלים בפה אחד את אותה שאלה "וחברה מנלן?" לא. אין לי פיתרון. (לא חשבתם ככה אה?) אני את שלי בניתי בעמל מטורף אדם אחרי אדם מעיסוקים שהשתתפתי בהם במשך השנים. וכמו שאמרה ענת בחכמה - הסקרנות פה היא באמת מילת מפתח. אבל הגרעין הקשה. הגרעין הקשה רבותי, החלק המשמעותי של החברים הקרובים שלי הם יוצאים בשאלה. חד משמעית. תקראו לזה "פתרון קל" בסדר. מקובל. קושי יש לי מספיק. וכל זה היתה הקדמה בכלל לספר לכם שישבנו היום בקפה (בשני מקומות...) ארבעה אנשים שנפגשו פה בפורום. (בזמן האחרון ודי מהר) וצחקנו באושר והרבה. והרגשנו ערבות הדדית. וזה מופלא וקסום, ונדיר, וכל כך מוטרף, וממלא ומספק, ומשכיח, ומסדר את הראש, והגם שבתוך כל זה אני מניח שהיתה לכל אחד הבדידות שלו, והגם שכל זה חדש ולא בטוח, אבל מה אני אגיד לכם חברים? הייאוש נעשה הרבה יותר נח. ותודה לליזר פלס... (-:

 

[נופל חופשי]

../images/Emo31.gif../images/Emo128.gif

מגניבים ביותר זוג האייקונים האלו עייף מידי לקרוא.. אבל אני מניח שתגובתי תהיה משהו בסגנון ה-

 

[נמאס להתבחשש]

אליזדדדדדד

תעשה לי מקלדת!! (תגובה אמוציונלית פחות תגיע כשאקרא אתזה שוב ביישוב הדעת)

 

[נופל חופשי]

אנשים פשוט לא יושנים

ובקשר למקלדת

 

[מתלבט13]

הקטע של אחד אחד

מצא חן בעיני. לבנות חברה באופן מודע. ליצור קשרים ולשמור אותם מתוך מודעות לכך שאני רוצה שאלה ואלה יהיו החברים שלי. זה עבודה מצד אחד, וסיפוק עצום מצד שני. זה גם יכול להוביל לחברה הרבה יותר מעניינת מחברה שנוצרת מאליה בלי עבודה.

 

[Le Fay]

../images/Emo6.gif אחלה פתיחה.

רק רציתי להזכיר שיש בארץ הזאת גם חילונים גמורים שגדלו לא רק בלי טלויזיה אלא גם בלי אינטרנט, ועדיין הצליחו להתחבר עם לא מעט אנשים מחוץ למילייה השכונתי שלהם. עוד משהו: עם כל הנאמנות, האהבה והכרת התודה לחברים נהדרים מגיל 6, 10 ו-15 שגדלתי איתם - ההבנה השורשית שיש לנו אמנם מרהיבה, אבל היא עדיין רחוקה מרמת האינטימיות עם חלק מחברי הפחות ותיקים, כולל אלה שהחברות שלי איתם אולי פחות מובנת מאליה. קשר עם חברים קרובים נבנה באמצעות הרבה תן-וקח. לאנשים שחווים מעבר דראסטי נשארות מעט מאד אנרגיות ל"תן", הם זקוקים באופן אובייקטיבי להרבה "קח", ואולי זה שורש תחושת הבדידות אצל יוצב"שים, שרק מעטים יכולים לתת להם לאורך זמן בלי חשבונאות. לכן כנראה הל"ל כל כך נחוצה, וגם הפורום הזה. ותודה ללייזר פלס (ולכל מי שסייעו ומסייעים מאז).

 

[miss mcmillan]

מקיפה את עצמי

בדברים שאני אוהבת ובאנשים שאני אוהבת- אם לא תעשה את זה באמת יש סיכוי טוב שתרגיש בודד. כמו שכבר הסבירו המכשפות כאן, זה לא משהו שמישהו יעשה בשבילך, כי אין לך שום מסגרת מחייבת. אבל אם זה חשוב לך, אתה יכול להנות מלא-בדידות שאתה הרבה יותר אוהב מזו שנכפית עליך במסגרת של חיי דת וקהילה.

 

[Le Fay]

../images/Emo45.gif

 

[soelistit]

שלום שלום ואין שלום..

כי בתחבולות תעשה לך מלחמה.... כן - נחתת על כדור הארץ.... welcome to the club!!!! מועדון הלוחמה בבדידות.... נסיונות אין סופיים להתמזג - מהול בטעם של החמצה.... נסיונות של גיבוש זהות חדשה, של גירוי חושים שטרם התוודענו אליהם, של הכרת לקסיקון שלם בעל קודים ותתי קודים משלו, של אבחנה דקה בין תפיסות העולם והקו המנחה והמשותף לכל אחת - כי "העולם החילוני" - בניגוד לחשיבה שניסו לסגל לנו - אינו בנוי מקשה אחת - אלא גלובליזציה של בליל תרבויות כשלכל אחת מהן קיים בסיס נתונים מסועף המורכב מהיסטוריה, גאוגרפיה, חשבון ועברית משלו..... אז אל תכנס להסטריה - מקסימום לאטרף....

 

[אנוסה]

הבדידות בעולם החרדי

עוד יגיע היום בו אתמודד עם בדידות בעולם החילוני אינשאללה...בעזרת ה' יתברך שמו ...טפו טפו טפו אבל כמי שנמצאת בתוך העולם החרדי,נמצאת ולא שיכת, אומר לכם כי הבדידות היא נוראה,ככל שעוברות עוד שנים אני יותר ויותר מנותקת מההווי מהקודים החברתיים מהמוסכמות. ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב. הבדידות הזו היא שדחפה אותי להחשף כאן. וכמו שאמרו כאן לפני באתי כדי ללקט חברים להתחבר עם אנשים שדוברים את אותה השפה כי זר לא יבין. ו..כן,זה קורה לאט לאט ,אחד אחד, וזו ההזדמנות לומר לכם חברים יקרים, שעומדים לצידי ומקשיבים,שבוכים איתי וגם צוחקים שנמצאים שם כל הזמן בשבילי, אני אוהבת אתכם!

 

[soelistit]

וואלה

אכן כשנזכרת באותם ימים - בהם הייתי מוקפת לכאורה רעים ואוהבים - אך מידת החשיפה שלי היתה מוגבלת, יכולת ההבעה שלי היתה בתחתית המפלס, ויכולת הביטוי האישי בכלל היתה מחוץ לתחום - מעדיפה את המצב הנוכחי... לפחות מחוברת לעצמי, למאווי, לתחושותי, לעוצמות שלי - ולא צריכה להרכין ראשי בפני תכתיבים בלתי נהירים - אלא ללכת בתלם האישי שלי - במסלול האינדבדואלי, תוך ניכוש עשבים, קוצים ודרדרים במו ידיי - ולו גם במחיר פציעות וחבלות - מבלי לסגת - עד שאגיע לפינה המיועדת לי והתפורה על פי מידותיי....

 

[מתלבט13]

בדידות מוזרה

אני מרגיש בדידות חלקית. מצד אחד אני כן פתוח חלקית עם ידידי מהעולם החרדי. אבל עדיין, העלמת חלק מאמונותי (ליתר דיוק, אי אמונתי), כמו גם דברים רבים הקשורים לעמדותי הדתיות, מציקים מאד. קשה קשה קשה. הבעייה שאין פיתרון קל, כי גם לחצות את הקווים זה מעשה שיש לו מחיר. מחיר מחיר.

 

[miss mcmillan]

כל כך זוכרת את התחושה הזאת

אמנם הרגשתי גם מגניבות מסויימת בלהיות שונה כל כך, ולא בהכרח סבלתי ממנה, אבל כל הזמן חיפשתי לי את מי שהם באמת כמוני, שידברו באותה השפה ויבינו את זאת שלי- וזה חָסַר לי נורא. אני משערת שהחיפושים האלה חצו די הרבה גבולות, מצאתי כמה ועוד היד נטויה

.

 

[עובבי]

מתחתנים

 

[Le Fay]

../images/Emo6.gif אלעק בודד

עשה קולות כשיהיה מקום לעמוד בערי הלווין סביבך.

 

[נמאס להתבחשש]

הכי לא!

אבל שיהיה במזלט